כרגיל, תורת השלבים של בנימין נתניהו עבדה גם מול רג'פ טאיפ ארדואן, וכך הלך הזרזיר אצל העורב. השלב הראשון - רהבתנות מאיימת. זרוענו הארוכה תכה בכל מי שינסה לפרוץ את המצור בעזה. השלב השני - שלב המנהיגות. המפקד האמיץ נתניהו משגר את בחורינו המצוינים לעצור את המרמרה ויהי מה. בחורינו המצוינים החטיפו וחטפו מעבר להערכות שלפני הפעולה, אבל הכל בשליטה. ונעמיד לדין את חנין זועבי.
השלב השלישי - ההתקרבנות. אפקט הלוחמים המוכים צובר תאוצה שפוגעת בתדמית המנהיג הנועז. זה מסוכן פוליטית, וזה הזמן לקטר על הטרוריסטים הטורקים המנוולים, בחסות ממשלת ארדואן הפושע, שהעזו להתנגד והכו (במוטות ברזל!) חייל גיבור מסכן.
השלב הרביעי - הנחישות. אני אראה לטורקים ולארדואן מה זה להתעסק איתי. לא נלך לשום מו"מ ויהי מה. ניתוק יחסים? קטן עלינו. עם ישראל מוכן להקריב את היקר לו ביותר כדי להיאבק בטרור. אפילו על הכל כלול, כולל א־ג־דו באנטליה!
השלב החמישי - הפחדים. אוי מה עשיתי (לנוכח הנזקים) וגישוש חשאי, אולי יש מקום לפשרה? המו"מ החשאי דלף לתקשורת והספין יצא לדרך: לא נסכים לשום תנאי. שאנחנו נשלם פיצויים למשפחות הטרוריסטים? שהם ישלמו לנו! ותראו איזה טיפול אוהב מקבל החייל הגיבור המסכן שהטרוריסטים המנוולים פגעו בו. והעיקר: ועדת הבחירות המרכזית פסלה את זועבי מלהתמודד בבחירות לכנסת.
השלב השישי - עברו כמה שנים, חרפת המבצע התעמעמה, הנזקים בעקבות ניתוק הקשרים ניכרים, ומי כבר זוכר מה בדיוק קרה שם? המו"מ החשאי נמשך, דלף, ומיד הספין: שאנחנו נתנצל? הם אלה שצריכים להתנצל!
השלב השביעי - נתניהו מתנצל (סליחה, "מביע צער") על הרג אזרחים טורקים. והוא מוכן לשלם למשפחות הטרוריסטים (סליחה, ל"אזרחים הטורקים") 21 מיליון דולר (סליחה, "לקרן הומניטרית"). אבל המצור על עזה יימשך! והטורקים חייבים לסלק את חמאס!
השלב השמיני - בעתה. הולכים לבחירות ואיך זה ייראה? יש נתק בשיחות, ואנחנו עומדים על שלנו עד שחמאס יסולק מטורקיה ויהי מה!
השלב התשיעי - הללויה! הערבים נהרו, הרכבתי ממשלה, השיחות נמשכות. "טורקיה חייבת לסלק את קני הטרור החמאסי משטחה".
השלב העשירי - ניצחנו! יש אלוהים! כלומר הסכם. הזרזיר שכח את החללים והשבויים, העורב שכח את הפלסטיני, ושניהם העדיפו את הכסף הגדול. אמר הזרזיר: "הטורקים נסוגו מהדרישה שלהם להסרת המצור על רצועת עזה!". תרגיעו. זה הניסוח של לשכת רה"מ. באורח אמיתי, ישראל חתמה על העברת "כל ציוד וסיוע הומניטרי שטורקיה תרצה לרצועת עזה דרך נמל אשדוד בפיקוח ביטחוני ישראלי, ואושרה הקמת תחנת כוח בעזה, מתקן התפלת מים בשיתוף עם גרמניה ובית חולים". המשמעות היא כניסת סחורות ללא הגבלה ותנופת בנייה. עדיין יש מגבלות על תנועה חופשית פנימה והחוצה, אבל ישראל לא צד במשחק הזה. זה עניין שבין חמאס, טורקיה ומצרים.
והשאלה המקוממת היא: למה לכל הרוחות ממשלת הימין המסוכן לא ביצעה את כל זה לפני עופרת יצוקה וצוק איתן? לא חבל על ההרג וההרס? וכדי להוסיף ביזיון וקצף: הטורקים חתמו על ההסכם לא לפני שארדואן תיאם עמדות עם חאלד משעל על נוכחות חמאס בטורקיה. הספין התורן: ייאסר על חמאסניק (שהנהגת חמאס אינה רוצה בו) למקם את משרדיו באיסטנבול. ניצלנו! יותר נכון נוצלנו בידי ממשלה חסרת אונים ואחריות.
תרגיל הפיקדון
שש שנים עברו מאז אותה החלטה מטומטמת לתקוף את המרמרה (בשייטת אמרו שזה "פיס אוף קייק"). בשנה הבאה ימלאו עשר שנים לחתימת נתניהו על מימוש הסכמי אוסלו ב' בוואי פלנטיישן. גם שם זה החל בעשרה שלבים והסתיים בכניעה רבתי, כולל מסירת חברון לפלסטינים (כולל הספין ישוחרר פולארד).
בימים האלה הוא מיישם את תורת השלבים לפני הכניעה ללחץ הבינלאומי. הבעיה היא לזהות באיזה שלב נתניהו נמצא עכשיו בעניין היוזמה הצרפתית (אנחנו דוחים בתקיפות! רק דיאלוג ישיר! וכו'). השבוע הוא בשלב ההתחמקות דרך מזכיר המדינה ג'ון קרי. אני לא יודע מה הובטח לקרי כדי שבכלל יקבל את נתניהו. במצב היחסים הנוכחי הוא לא היה מתקבל אם לא הייתה לו סחורה שתעניק לאמריקאים מנוף בלעדי במו"מ בין ישראל לפלסטינים. לא ברור אם קרי התפתה. אין כיום אדם רציני בין מקבלי ההחלטות בעולם שיקנה מנתניהו מכונית משומשת.
כדי להמשיך להימלט מלחץ בינלאומי ולגנוב פסק זמן נוסף זקוק נתניהו לתרגיל הפיקדון. צד א' - נתניהו - מפקיד בידי צד ב' - קרי - הבטחה למהלך מהפכני כדי שיעביר אותה לצד ג': אבו מאזן. מזכיר המדינה האמריקאי אמור לערוב לקיום הצעד שהובטח על ידי נתניהו. הבעיה: מצד אחד, קרי לא יקנה שום הצעה אם נתניהו לא מביא הסכמה של האלקינים והבנטים בליכוד ובבית היהודי. מצד שני, נתניהו לא היה מביא שום הצעה שתחריב את ממשלתו. המסקנה: הוא שוב עובד על כולם בעיניים.
אני מניח שנתניהו מכר את המכונית המשומשת הזו גם לנשיא המדינה, ראובן ריבלין. זו כנראה הסיבה לכך שריבלין תקף את היוזמה הצרפתית בנאומו במליאת פרלמנט האיחוד האירופי בבריסל. "היוזמה היא כרוניקה של כישלון ידוע מראש שמרחיקה את הצדדים מפתרון לסכסוך ואף עלולה לדרדר את המצב בקרב הקיצונים".
לדברי ריבלין, היוזמה הצרפתית סובלת מ"פגמים מהותיים מאחר שהיא איננה אלא עוד ניסיון לשוב למו"מ לשם מו"מ. לא רק שהיא לא מקרבת אותנו לפתרון המיוחל - אלא שהיא מרחיקה אותנו ממנו. חתירה זו להסדר קבע כעת היא כרוניקה של כישלון ידוע מראש שרק תדחף את שני העמים עמוק יותר לחיק הייאוש", אמר והשאיר לנתניהו מרווח זמן שלא מגיע לו, ואת השומעים תוהים מה רע ב"הליכה להסדר קבע כעת"?
לא שזה ניתן ליישום "כעת", אבל זו אמורה להיות התשובה האולטימטיבית לשפנים שיישלפו בהמשך. חללים מעזה (המשפחות לוחצות), חלליות מארה"ב (צה"ל לוחץ), מבצע בלבנון (אביגדור ליברמן לוחץ), עוד פגישה עם קרי, עוד נסיעה לוולדימיר פוטין. אין גבול לדמיון של ד"ר ספינתניהו ולטמטום של ציבור שאוכל את השפנים האלה ועוד מלקק שפתיים ומריע.