פתרונות עבשים: הדם לא על ידיו של מארק צוקרברג

אם ניקח ברצינות את הדוברים השונים של ממשלת ישראל בסוף השבוע, הרי שהאחריות לגל הטרור הנוכחי נחלקת בין אבו מאזן למארק צוקרברג. אחד ערבי, השני יהודי, לשניהם מרוח דם על הידיים. כך, לפחות, על פי השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שהוא איש רציני בדרך כלל.

בואו נניח שפייסבוק נסגרת מחר בבוקר. אין פייסבוק, כאילו מעולם לא הייתה. האם גל הטרור ישכך וייעלם בעקבותיה? התשובה היא לא. הטרור הפלסטיני לא נולד בפייסבוק ולא תלוי בפייסבוק. אנחנו חיים בעידן דיגיטלי, הכל רץ ברשת, הכל חי, תוסס, רותח ומדמם. אם לא תהיה פייסבוק, יהיה משהו אחר. טוויטר, סנאפצ'ט, וואטסאפ. בכל יום צצות רשתות חדשות המתקוטטות זו עם זו ברמת האדרנלין שהן מציפות את הרשת, בשכלולי הדיגיטל ובמהירות הזרימה. לא גלעד ארדן ישים קץ לתופעה הזאת, גם לא מעצמת הסייבר ישראל. אלה הם כללי המשחק החדשים. הדבר היחיד שאפשר לנסות לעשות הוא לפגוע במשדרי הדור השלישי בשטחי הרשות הפלסטינית. אז יקימו משדרים חדשים, ויקטלגו אותנו בליגה של המשטרים האפלים בעולם.

אבו מאזן? הדרג המדיני מאשים אותו בפיגועים. הדרג הצבאי, הביטחוני והמודיעיני יודע את האמת: אבו מאזן נלחם על חייו, על הלגיטימיות שלו, על שלטונו. הוא מאבד אחיזה במהירות. אם יעז לגנות פיגועים נגד מתנחלים, יחיש את קצו. ברגע שייעלם, נתגעגע אליו. על פי כל הפרמטרים, הבדיקות והנתונים, מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית הם הדבר היחיד שעומד בינינו לבין אינתיפאדה חמושה קטלנית בהרבה מגל הטרור הנוכחי.

כבר מזמן לא יצאה ממשלה בישראל בהודעות ובתגובות פתטיות יותר, כפי שעשתה ממשלתנו בסוף השבוע האחרון: מחדשים מכרז לבניית 42 יחידות דיור בקריית ארבע. פעם שנייה או שלישית שמחדשים אותו. אחרי כל פיגוע קשה הוא מתחדש מעצמו. מטילים סגר וכתר. מקזזים את התשלומים של הרשות הפלסטינית לאסירים, מהכספים המגיעים לה. גם זה, הפעם המי־יודע־כמה. חבילה עבשה של פלסטרים, שמודבקים על גוף שנאכל מבפנים.

אם היתה ממשלת שמאל - הרחובות היו בוערים

ובכל זאת, יש בשורה טובה אחת לאזרחי ישראל הבוקר: תארו לעצמכם שלא ממשלת ימין היתה שולטת עכשיו, אלא ממשלת שמאל־מרכז. בוז'י, נניח. או יאיר לפיד. הרחובות היו בוערים כבר מזמן. נתניהו היה מוליך צעדת לפידים לביתו של לפיד, ליברמן היה מאשים את בוז'י בפשעים נגד האנושות, בנט היה מרעיש עולמות. מכיוון שכל אלה בשלטון, לפחות מזה אנחנו פטורים.

בנט הוא היחיד שהציג תוכנית נרחבת יותר למלחמה בטרור. גם הצעדים שהוא מציע הם בבחינת "עוד מאותו דבר". כמעט כולם גוררים איתם בעייתיות בינלאומית לא פשוטה ועבירות על החוק הבינלאומי. כל זה קורה, כשדוח הקוורטט על הנעשה בשטחים התפרסם בסוף השבוע, ואמור להניע את היוזמות המדיניות הצרות עלינו, בואכה מועצת הביטחון והישורת האחרונה של הנשיא אובמה. תענוג.

אם בכל זאת מתעניינת הממשלה איך אפשר להפעיל לחץ אפקטיבי על השטח ועל החברה הפלסטינית, יש לכך תשובה אחת ברורה, מוכרת וידועה: האסירים הפלסטינים. זוהי הנקודה הרגישה ביותר ברחוב הפלסטיני. הקונצנזוס המוחלט. הייתי מציע לגלעד ארדן, במקום להתגולל על מארק צוקרברג ולמרוח לו דם על הידיים, לטפל בקייטנת האסירים המופקרת שחוגגת על חשבוננו בבתי הכלא. אין סיבה שהם יבשלו לעצמם. אין סיבה שהם יקבלו תוספות קבועות, עשירות ואיכותיות של מזון. הם יכולים להסתפק בתפריט הצה"לי הנהוג בכלא, שאותו מקבלים כל האסירים בישראל (חוץ מהביטחוניים). אין סיבה שהם יורשו להחזיק בחדריהם כמות בלתי מוגבלת של ציוד, שלא מאפשרת קיום חיפושים. אין סיבה שהם יראו טלוויזיה (לאחרונה הגדילו את מספר הערוצים לחמישה). אין סיבה שהם יראו את משחקי היורו. אין סיבה שהם יורשו להחזיק את ילדיהם ובני משפחתם במהלך הביקור. רק בישראל זוכים אסירים ביטחוניים לתנאים מפליגים כאלה. כשהם משתחררים מהכלא הישראלי (בעסקת השבויים התורנית מתוצרת נתניהו) הם שמנמנים, מרוצים, משכילים ומלאי מרץ.

הוקמו כבר ועדות, הוגשו מסקנות, אבל שום דבר לא קרה. אין לדרג המדיני שלנו אומץ לעשות את המעשה הנדרש, לבנות עוד שניים־שלושה בתי סוהר ביטחוניים ולהפעיל לחץ על האסירים. זה חוקי, זה בהתאם לאמנת ז'נווה, זה מה שנהוג בכל העולם, ואין סיבה שלא יהיה גם אצלנו. והכי חשוב, זה אפקטיבי.