האינטרס הישראלי ניצח: ההסכם עם טורקיה הוא הדבר הנכון

ועוד הבהרה הכרחית: אינני מסוגל להיכנס לוויכוח בין משפחות חללי צה”ל ושני האזרחים האחרים המוחזקים בעזה, לבין ממשלת ישראל. זכותן של המשפחות להפוך את העולם, להרעיד את אמות הספים של המערכת הפוליטית, ובלבד שיקיריהן יוחזרו הביתה.
 

הסכם בין שתי המדינות עדיף על יחסים עכורים. כל הסכם מדיני יש בו פשרות, לפעמים פשרות כואבות, אלא שהרווח עולה על ההפסד. גם רטוריקה מתלהמת אינה יכולה לשנות את המציאות. יחסים נורמליים עם טורקיה טובים עבור ישראל מבחינה כלכלית ואסטרטגית. על רקע המציאות סביבנו, טוב שלישראל יש משענת מדינית של מעצמה אזורית. נכון, אין המדובר ביחסי ידידות, אלא יחסים המושתתים על אינטרסים. ביחסים בינלאומיים אין ידידות למען ידידות. הכל למען אינטרסים. לא זאת בלבד שאין בכך כל פסול, אלא שלישראל רק ייטב מכך. כל אימת שטורקיה אינה פועלת נגד ישראל באזור רווי האלימות שבו אנו נמצאים, אין להלין על כך. הקולות הפוליטיים הנשמעים בישראל הם אותם קולות צורמים המתנגדים לכל הידברות, לכל פשרה. קולות אלה הם קולות הקיצונים, הלאומנים. אסור להיגרר אחריהם, כי הם ימיטו אסון עלינו.
 

חמאס, חיזבאללה ואיראן לא מרוצים מההסכם. מובן לחלוטין. כל הסדר שיש בו כדי לסייע לישראל ומנגד לפגוע באחד מהגורמים שהוזכרו ודאי יידחה על הסף. ראו טורקיה התחייבה לסייע לעזה, וחמאס לא מרוצה. לכאורה פרדוקס. לא. טורקיה הסכימה לבידוק ישראלי באשדוד של כל ספינה שפניה לעזה. חמאס לא מרוצה כי אינו רוצה פיקוח. בעניין זה, ידה של ישראל הייתה על העליונה. אין לישראל כל אינטרס להרעיב את תושבי עזה. ההסכם יאפשר לכל גורם בעולם המבקש לסייע לעזה לעשות זאת בפיקוח ביטחוני של ישראל. טענתי לא פעם, ואחזור גם כאן: מוטב היה לו ישראל הייתה מושכת את ידיה לחלוטין מכל מעורבות כלכלית בעזה ומעבירה את האחריות לגורמים בינלאומיים. ההסכם הנוכחי יאפשר זאת.
 

גם ההישגים האחרים בלתי מבוטלים. כותבת על כך גליה לינדנשטראוס, חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי: “את הרווח המוחשי המובהק מההסכם עם טורקיה ישראל כבר קיבלה ב־4 במאי, כאשר טורקיה הסירה את הווטו מעל שיתוף פעולה ישראלי עם נאט"ו ואפשרה את פתיחת התהליך לבניית משרדים של ישראל בנאט"ו. אנקרה הערימה קשיים על שיתוף פעולה ביטחוני בין נאט"ו לישראל מאז מבצע עופרת יצוקה בשלהי 2008, והסרת הווטו הטורקי הייתה צעד בונה אמון שהעיד כי חידוש היחסים בין המדינות קרוב.

דרישה ישראלית אחרת נגעה לביטול התביעות המשפטיות שטורקיה קידמה לגבי אירוע המרמרה, וספציפית לגבי התביעות נגד מפקדי צה"ל הבכירים.  אלה אינן זוטות. גם ההתחייבות הטורקית לא לאפשר פעילות צבאית של חמאס משטחה חשובה מאוד. 
 

שוב כבוד לאומי של ישראל לא נפגע אלא במוחותיהם של ליברמן, בנט ושקד שהצביעו נגד. מבחינתם של אלה, כל ויתור ישראלי זו פגיעה בכבוד. בין האידיאולוגיה הלאומנית־כוחנית־משיחית שלהם לבין המציאות אין כל קשר. ואם הם חושבים שזה אסון לישראל, הם יכולים להתפטר ומיד ולשמש דוגמה ליושר.