חנין זועבי מעל דוכן הכנסת: “אני דורשת התנצלות בפני הפעילים הפוליטיים שהיו על המרמרה; כל עוד יש מצור יש להיאבק במצור; מי שרצח שיתנצל". המצלמה מתמקדת בה ורק בה. ברקע קולות עמומים של מחאה ומספר אצבעות מונפות בתחתית המסך. אבל צופי ערוץ הכנסת לא רואים מה מתרחש מול הדוכן. אובדן העשתונות המדומה או האותנטי של חברי הכנסת, שקמו להכות את חברת הכנסת הפרובוקטיבית מבל"ד, נעלם רובו ככולו מעיניהם.
אם תתקבלנה המלצות הוועדה להסדרת ערוץ הכנסת, שהייתי חברה בה והתנגדתי לחלק מהמלצותיה, סביר להניח שזאת התמונה שתתקבל לעיני הצופים כאשר ילחצו בשלט 99. המצלמה, כך על פי הכללים החדשים, אמורה להתמקד בחבר הכנסת הנואם. במקרים מיוחדים ניתן יהיה לפצל את המסך ולשדר במקביל התרחשויות חריגות במליאה. כל זאת באופן שלא יביא לביזוי הכנסת, מושג שדרושה השכלה משפטית על מנת לפענחו. כל חריגה
מהכללים תסכן את הגוף המשדר מן הכנסת בקנס ממועצת הכבלים והלוויין. רגולטור שאל שורותיו, כך על פי המלצות הוועדה המתגבשות כעת לחוק, יצורפו שליחיהם של חברי הכנסת שיבטיחו שהאינטרסים שלהם בסיקור יישמרו.
תנו לציבור לשפוט
הכנסת, בהיותה הרשות היחידה שנבחרת על ידי העם וכמי שהרשות המבצעת תלויה באמונה, היא בדמוקרטיה הפרלמנטרית הריבון. עוד מימי הדמוקרטיה האתונאית עמדה אסיפת העם, הגוף שבו נידונו הסוגיות המכריעות ביותר לגורלה של המדינה, במוקד החיים הפוליטיים. העיקרון החשוב ביותר שהונהג בה מראשיתה בתקופה הקלאסית היה זכות הדיבור. בניגוד לאלימות ולשתיקה, שהיו לאורך ההיסטוריה תשתית למשטרים בלתי דמוקרטיים, היכולת הרטורית של אזרחי אתונה הייתה החשובה והמוגנת ביותר בהיותה מבטאת את אנושיותם.
הדמוקרטיה המודרנית אימצה את מוסד אסיפת העם והפכה אותו למוסד המורכב מנציגים. דבריהם הנישאים בכנסת מבטאים לא רק את השקפת
עולמם הפרטית כי אם את האינטרסים, החששות, תפיסותיהם וחזונם של ציבורים שונים. דמוקרטיות מפותחות הפנימו את מסורת אסיפת העם במובנה העמוק ומקדשות את זכות הדיבור. בדמוקרטיות מפותחות פחות ניתן לפגוש מפעם לפעם אלימות פרלמנטרית כמו זו שנתקלנו בה בשבוע שעבר בכנסת.
הצנזורה העומדת להיות מוחלת על ערוץ הכנסת בלתי ראויה בכל משטר דמוקרטי, אך בעייתית במיוחד עבור הדמוקרטיה הישראלית. לא ניתן להגזים בחשיבותה של השקיפות היכן שחלק נכבד מנבחרי העם מתקשים להפנים תרבות דמוקרטית מהי. היכן שכוח הזרוע וההתלהמות מחליפים לא אחת את כוחו של הדיבור.
צילום התנפלותם של חברי הכנסת מהאופוזיציה והקואליציה על חברת הכנסת זועבי, גם אם נעשתה כצעד פופוליסטי על מנת לחזק את התמיכה הציבורית בהם, היא חשובה. הצילום עצמו אינו אקט של ביזוי. הוא נועד לחשוף בפנינו את התנהגותם של נבחרי העם ברגעי האמת ולאפשר לנו לשפוט מי מהם מבזה את עצמו, את בית המחוקקים ואותנו האזרחים.