בשבוע שעבר דווח כי מבקר המדינה ממליץ לרמטכ"ל גדי איזנקוט לבטל את פקודת חניבעל המתירה לסכן חיי חיילים על מנת למנוע את חטיפתם. ההמלצה, כך על פי הדיווחים, תואמת את הנחיית הרמטכ"ל שניתנה לפני כמה שבועות, ללא קשר לטיוטת דוח המבקר, המורה לנסח פקודה מבצעית חדשה במקום הקיימת.
המחלוקת בנושא הפקודה עלתה שוב סביב הניסיון לסכל את חטיפת סגן הדר גולדין בזמן צוק איתן באוגוסט 2014, בקרב ברפיח שכונה ״יום שישי השחור״. כתוצאה מההפגזות הארטילריות וירי חיל האוויר נהרגו באירוע עשרות פלסטינים, וצה״ל הורה על חקירת האירוע.
סמוך לאירוע פרסם אסא כשר מאמר ובו האשים את נוסח הפקודה אשר בגינו, כך טען, לא הבחינו החיילים בין ההנחיה לנסות לסכל חטיפה תוך סיכון חיי החייל, ובין הנחיה לסיכול חטיפה גם במחיר הריגתו ממש של החייל. לכך גם מתייחסות מרבית הטענות ביחס לפקודה השנויה במחלוקת המצביעות על ההבנה הבלתי רשמית שהשתרשה בקרב החיילים ומפקדיהם, ולפיה בכל מחיר יש לסכל חטיפת חייל. הבנה זאת קשורה קשר עמוק בהיסטוריה של המדינה שבלחץ ציבורי נוטה לעסקאות שחרור שבויים גם במחירים של שחרור אלפי מחבלים.
אכן, גם אם ניתן להצדיק את סיכונו של החייל החטוף על מנת לסכל את חטיפתו, ספק אם ניתן באותו אופן להצדיק את הריגתו ממש. ההבחנה בין חשיפה לסיכון ובין הריגה ישירה היא בעלת משמעות מוסרית שגם אם הטעמים העומדים בבסיסה לא תמיד מובהקים, אין לבטלה. כך למשל, מקובל לדרוש ממדינות לסכן את חייליהן על מנת להימנע מפגיעה מסיבית באזרחי האויב (גם אם דרישה זאת מעוררת התנגדות נחרצת בציבור), אך לא נדרש מהן לשלוח חיילים למבצע התאבדות של ממש למען מטרה דומה.
אולם הבעיה עם הנחיית נוהל חניבעל רחבה יותר מטשטוש ההבחנה הנעשה בפועל בין סיכונו של החייל ובין הריגתו. את אירועי "יום שישי השחור" היה צריך לחקור לא רק משום שבמהלכו על פי הדיווחים נהרג סגן גולדין, אלא גם משום שבמהלכו נהרגו כאמור עשרות אזרחים פלסטינים ברפיח. לכך התייחסו מבקר המדינה יוסף שפירא וראש החטיבה הביטחונית במשרדו תא"ל (במיל') יוסי ביינהורן כשקבעו שבמקרה של חטיפה בזמן לחימה יש מקום להתחשב בעקרונות הדין הבינלאומי, כמו העיקרון המורה להבחין בין אזרחים ללוחמים, ועקרון המידתיות המחייב הלימה בין מחיר הפגיעה של פעולה צבאית ובין המטרה הצבאית שהפעולה מבקשת להשיג.
העובדה שמדינת ישראל רואה בכל חייל את הילד של כולנו ואינה עומדת בלחץ הציבור שאינו מקבל נפילה בשבי כחלק ממחירי המלחמה - אינה ראויה רק לביקורת. יש בה משהו מרגש ומחמם לב. אך את המחיר על כך לא אמורים לשלם אזרחים חפים מפשע. לא אזרחיה שלה, ולא אזרחי מדינה אחרת. גם לא אזרחי האויב. ראוי שלצד הדאגה לפגיעה בחייל החטוף עצמו, שעלולה הפקודה להביא, יראו מנסחי הפקודה החדשה גם את חייהם של אזרחים אלו מול עיניהם. כך דורש הדין הבינלאומי, אך בעיקר, כך נוהגת מדינה דמוקרטית. גם זאת המחבקת את חייליה ואוהבת אותם במיוחד.
הכותבת היא חוקרת בתוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה