שעת המבחן: הנתונים מוכיחים כי ארגון איפא"ק צריך לקבל החלטה קשה

אף על פי שהשיגה את רוב הקולות הדרוש, קלינטון החליטה לאפשר ליריבה, הסנאטור ברני סנדרס, למנות שליש מחברי ועדת המצע. מבין חמשת החברים שמינה סנדרס הוא בחר שלושה לשמש כנציגיו: חבר הקונגרס קית' אליסון, המוסלמי הראשון בבית הנבחרים; ג'יימס זוגבי, מייסד הלובי הערבי־אמריקאי; ופרופ' קורנל ווסט, חבר קולני בתנועת החרם נגד ישראל. שלושתם מהווים אות למרכזיות הקולות האנטי־ישראליים בקרב האגף השמאלי של המפלגה.

בשבועות שקדמו לכינוס ועדת המצע צצו מדי יום כתבות חדשות על כוונת השלושה לשים קץ לתמיכת המפלגה בישראל. ובאמת, הטיוטה שהם ניסחו, בשיתוף עם סנדרס, קראה ל"סיום הכיבוש וההתנחלויות הבלתי חוקיות". אומנם הסעיף שאושר לא כלל את המונחים הללו, אולם כאות הכרה לעליית כוחם של הגורמים האנטי־ישראליים במפלגה, לצד האמירות הפרו־ישראליות השגרתיות, כלל הסעיף הסופי על ישראל בטיוטת המצע המאושרת קריאה להקמת מדינה פלסטינית שתבטיח את "העצמאות, הריבונות והכבוד" של הפלסטינים.
 

הרפובליקנים, מצדם, רוצים כבר שנים - ובצדק - להדגיש את הפערים בין מצביעי שתי המפלגות בכל הקשור לישראל. בעקבות מינוי זוגבי, ווסט ואליסון לוועדת המצע, הם פרסמו תשדיר בחירות שבו תקפו את התגברות הקולות העוינים לישראל בקרב המפלגה היריבה. מי שבינתיים מנסה לעמעם את ההבדלים בין שתי המפלגות היא לא אחרת מאשר הנהגת הקהילה היהודית. אך מדי שנה, במיוחד בעידן ברק אובמה, מלאכת הטשטוש של ההנהגה היהודית נהפכת לקשה יותר ויותר.
 

על פי סקר של מכון פיו, שפורסם בחודש מאי האחרון, שיעור התמיכה של דמוקרטים ליברלים בפלסטינים זינק מאז 2014 מ־%21 ל־%40. לעומת זאת חלה ירידה בשיעור תמיכתם בישראל: מ־%39 ל־%33 בלבד. זו הפעם הראשונה שהפלסטינים זוכים לאחוזי תמיכה גבוהים יותר מישראל בקרב קבוצה כלשהי בציבור האמריקאי. אגב, בקרב הרפובליקנים התמיכה בישראל כמעט מוחלטת ועולה מדי שנה, בעוד התמיכה בפלסטינים זניחה.

אפשר להבין את רצונם של מנהיגי הקהילה היהודית האמריקאית להסתיר את הפער ההולך וגדל. אם ידגישו את הפער, הם חוששים שיכעיסו את המחנה האנטי־ישראלי העולה, שבראשו עומד הנשיא עצמו, ויביאו לצמצום השפעתם על מקבלי ההחלטות במפלגה. 

 

ועדיין, מרבית היהודים האמריקאים הם דמוקרטים, בהם מרבית ראשי הקהילה. הימנעותם מעימות עם הגורמים האנטי־ישראליים במפלגתם נובעת מאי רצונם להתמודד עם הבעיה. הם לא רוצים לעבור למחנה הרפובליקני, וחוששים מאובדן מקומם במפלגה ומאובדן חבריהם היהודים שיעדיפו להישאר עם הדמוקרטים, גם אם הדבר כרוך בנטישת תמיכתם בישראל. 

בסוף יוני קראה הליגה נגד השמצה לרפובליקנים לאשר מצע דומה לזה של הדמוקרטים "כדי ששני המצעים ישקפו את התמיכה החזקה והעל־מפלגתית של ארה"ב בישראל". מי שעמד במרכז הכנת המצע היה הארגון היהודי השמאלני ג'יי סטריט.  אומנם הארגון מתיימר להיות בעד ישראל ובעד השלום, אולם בפועל מאז שהוקם בשנת 2008 הוא לא תמך בשום מהלך פרו־ישראלי. עליית הפופולריות של ג'יי סטריט בקרב הדמוקרטים היא אות לעוינות של ממשל אובמה לישראל ולתומכיה היהודים האמריקאים. 
 

הקורבן העיקרי של הארגון בפרט ושל עידן אובמה בכלל הוא השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק. כמי שבנתה את המוניטין שלה על יכולתה להשפיע על מדיניות הממשל לטובת ישראל, היא מוצאת את עצמה כבר מתחילת כהונתו של הנשיא הנוכחי על הכוונת של הממשל. אובמה רואה באיפא"ק לא רק ארגון בעייתי, אלא גם אויב שיש לחסל. תמיכת הממשל בג'יי סטריט, תוך מתן לגיטימציה לארגון הפרו־פלסטיני והפרו־איראני, הינה רק נדבך אחד במאמצים המתמשכים של הבית הלבן להחליש את השדולה החזקה. 
 

הממשל גם מחבל בכוח ההשפעה של איפא"ק בקרב חברי הקונגרס, ודוגמה לכך הייתה בשנת 2013, כשהוא תבע מהשדולה להוביל קמפיין בקרב חברי הקונגרס, לתמוך בכוונת אובמה להפציץ מטרות של משטר אסד בסוריה. אותה מתקפה לא זכתה לתמיכה מהדמוקרטים - שהתנגדו למעורבות אמריקאית במלחמות במזרח התיכון, ואף לא זכתה לתמיכת הרפובליקנים - שלתפיסתם תוכנית הפעולה של אובמה הייתה חסרת היגיון אסטרטגי.
 

למרות זאת, ועל אף שישראל לא הייתה צד במהלך ולא הייתה נהנית מפירותיו, מתוך רצון להיטיב עם הממשל העוין, איפא"ק השתמש במלוא כוחו כדי לשכנע את צירי שני הבתים לתמוך בתוכנית הפעולה של אובמה, תוך טענה לא מבוססת כי ישראל תרוויח ממנה. אחרי שעשה זאת, ובכך פגע בשמו הטוב של הארגון, אובמה שמט את הקרקע מתחת לרגליו, כאשר הודיע ברגע האחרון שהחליט לוותר על המתקפה.
 

ואז הגיעה איראן. כדי לא להכעיס את הממשל או את הדמוקרטים, איפא"ק פעל לאורך כל הדרך במטרה לרכך עד כמה שניתן את חקיקת הקונגרס בסוגיית הסנקציות על טהרן. אולם על אף מאמציו להימנע מעימות, בקיץ שעבר תקף הממשל את הארגון בברוטליות על מאמציו לטרפד את הסכם הגרעין.

מתברר כי השדולה לא הסתפקה בכך. בשבוע שעבר העבירו אלי גורמים במפלגה הרפובליקנית סרטונים שצולמו בישיבות ועדת המצע של המפלגה, שנערכו לקראת הוועידה הרפובליקנית של 2012.

 

כדאי לדעת: במערכת הבחירות של שנת 2008 הכריז המצע הרפובליקני "אנחנו תומכים בירושלים כבירתה המאוחדת של ישראל, ובהעברת השגרירות האמריקאית לאותה בירת ישראל בלתי מחולקת". ארבע שנים אחר כך הוכרה ירושלים כבירת ישראל, אולם לא היה זכר לשמירתה מאוחדת.

בסרטון מדיון המפלגה נראית נציגת מדינת ויסקונסין בוועדה, סו לינץ', קוראת לתיקון המצע באופן שישמיט את האזכור של ירושלים מאוחדת מהמצע. על פי גורמי המפלגה, לינץ עשתה זאת בעצת איפא"ק. 
 

באותו דיון הוצע תיקון של המצע, שלפיו לא תוזכר השאיפה להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. להצעה לא היו מתנגדים וככל הנראה עמדה להתקבל. רק שאז קם ברד גורדון, מנהל האגף המדיני ויחסי ממשל של איפא"ק והתנגד ליוזמה, וגם לנוסח פשרה שהציע חבר ועדה אחר. לדבריו, אם הרפובליקנים לא יתמכו בהקמת מדינה פלסטינית, הדבר "יביך את ממשלת ישראל". שכן, כך הוא אמר וחזר ואמר, ישראל תומכת בהקמת מדינה פלסטינית. במילים אחרות, נציג איפא"ק שידל את הרפובליקנים לצמצם את התמיכה שלהם בישראל. כאות להשפעתו התיקון למצע נפסל, וכמו הדמוקרטים, גם הרפובליקנים תמכו בהקמת מדינה פלסטינית.
 

בשבוע הבא יתכנסו נציגים של המפלגה הרפובליקנית לדון במצע לקראת הוועידה שתיפתח ב־18 בחודש. טראמפ כבר הביע הסתייגות בכל הקשור להקמת מדינה פלסטינית, והוא תומך בהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים המאוחדת. 
 

האסטרטגיה של ההנהגה היהודית־ אמריקאית - לרבות איפא"ק - להסתיר את הפער בין המפלגות בכל הקשור לתמיכה בישראל כשלה כישלון מוחלט. עכשיו, כאשר הפער כל כך בולט וכאשר הכוחות העוינים, באישורה של קלינטון, כבר משפיעים על מדיניות המפלגה כלפי ישראל, הגיעה שעת המבחן של איפא"ק: האם הוא ימשיך להיות שדולה פרו־ישראלית או שיעדיף להיות ג'יי סטריט מרוכך ויפעל לרדד את תמיכת הרפובליקנים בישראל, כפי שג'יי סטריט פועל לרדד את תמיכת הדמוקרטים בנו?