"צריכים אותך מתחת לאלונקה!", זה המשפט ששומע כל חייל מצטיין בצה"ל, ברגע שהצבא רוצה שהוא ימשיך במסלול לקצונה. בין השורות הוא שומע את הדברים הבאים: דרום אמריקה והודו יחכו לך, ומן הראוי שגם ההגשמה העצמית שלך, האישית והמקצועית, תחכה. משום שאם אתה, העילית שבעילית, תציב את צרכיך ושאיפותיך האישיים לפני אלה של המדינה, אנא אנו באים?
אנחנו צריכים שתהיה שם עם החיילים. באימונים, בשדה הקרב, אפילו בחופשות. נרצה שתוודא שהם הגיעו הביתה בשלום, שתנאיהם טובים, שיש להם בית בכלל. נרצה שתעשה מעל ומעבר כדי לדאוג לרווחתם ולגיבוש שלהם כיחידה. בין השאר תצטרך לשכנע אותם שהשתייכותם ליחידה לוחמת בצה"ל אינה מובנת מאליה, שהיא מוערכת, שפה ושם גם הצבא וגם האזרחים יוצאים מגדרם כדי להגיד להם תודה. אבל שים לב, קצין צעיר, לא כל אזרח רשאי להכיר תודה לחיילי ישראל.
השבוע השתחרר מהכלא הצבאי מ"פ בחטיבה 7 אחרי ארבעה ימי מחבוש משפילים. על מה ישב המפקד בכלא? אז ככה: לאחר שהוביל את הפלוגה במשך תקופה מפרכת בקו בעוטף עזה, ולפני שעלה עם חייליו לקו מאתגר לא פחות באזור חברון, החליט המפקד להרים ערב הפוגה והוקרה ללוחמים. המתכונת מוכרת לכולנו: "על האש" ליד בריכה, מוזיקה ואפילו סטנדאפיסט שיצחיק את החבר'ה.
כידוע הצבא דל באמצעים, ולא פעם נדרשים החיילים לגייס תרומות למה שנחשב "אקסטרה". ברכיות, תיקי גב טובים, מעילים קלים ואפילו נעליים. בדברים הללו הצבא נשען במידה רבה על תרומות, והחיילים מתורגלים בחיפוש אחר ספונסרים מקרב הוריהם וחבריהם. כך היה גם הפעם.
אחד מחיילי הפלוגה פנה לראפר יואב אליאסי, המכונה "הצל", ושאל אם יוכל להיעזר בקשריו כדי לארגן בריכה שתארח אותם ואולי גם יוכל לדאוג לתרומה של בשר. אליאסי נענה בחיוב ובלי שהמ"פ ידע על מעורבותו בהשגת התרומות, המסיבה התקיימה. "הצל" לא הופיע שם. הוא לא שר ולא עלה על הבמה. "הצל" נשאר לגמרי בצל.
אומנם בסגנון הבוטה של הראפ, הצניעות והעדינות הן לא בדיוק מצרך נדרש - "הצל" למשל מעיד על עצמו "אני יכול ללמד את ד"ר רות על אהבה" - אבל הפעם בשקט ובצנעה, עסק "הצל" במתן בסתר לחיילי צה"ל. מדובר במתן בסתר בסגנון 2016, ואליאסי בכל זאת העלה פוסט על המסיבה בדף הפייסבוק שלו, אבל לא חסרים מבנים בצה"ל ששם תורמיהם מתנוסס עליהם.
הצבא משקיע מאמצים בהסדרת עניין התרומות, ובצדק רב. באגף כוח אדם הוקמה מחלקה לטיפול בתרומות, וכל תרומה שמגיעה לצבא אמורה לעבור לאגודה למען החייל על פי קריטריונים מסודרים, זאת כדי למנוע דריסת רגל של אינטרסים פרטיים בצבא. אבל בפועל, כשהצבא הוא באמת צבא העם וכשלכל משפחה יש חייל בבית, קשה לנטר את נתיבו של כל סטייק וסטייק במנגל היחידתי.
אם זה ברור, מדוע נזרק קצין קרבי לארבעה ימי מחבוש? האם זה רק משום שהוא לא דיווח, אחרי שגילה בדיעבד שמי שארגן את הסטייקים לערב הפלוגה חוטא מדי פעם בהשוואת עצמו לד"ר רות?
די ברור שהקצין הצעיר שילם מחיר לא פרופורציונלי בגלל הפרופיל הציבורי והזיהוי הפוליטי של "הצל". קשה להניח שלו שאנן סטריט, סולן הדג נחש, היה בוחר כאדם פרטי לסייע בארגון מסיבה ליחידת צה"ל הקרובה ללבו, היה מוצא את עצמו מפקד אותה יחידה בכלא הצבאי. גם שאנן סטריט הוא אמן שנוי במחלוקת, בוודאי מנקודת ראות צה"לית. ביום הזיכרון לחללי צה"ל הוא השתתף בטקס משותף לחללים ישראלים ופלסטינים, והוא אף תומך בארגון שוברים שתיקה. כל זה לא הרתיע את האגודה למען החייל להזמין אותו להופיע בטקסים.
יש שתי מסקנות עצובות מהסיפור הזה: הראשונה היא שצה"ל לא נזהר מספיק בכבוד קציניו, ומתייחס כדבר מובן מאליו למוטיבציה של אנשים צעירים, להעביר את מיטב שנותיהם בפעולות למען המדינה בשטח, תוך סיכון חייהם. המסקנה השנייה והעצובה היא שתרבות הפוליטיקלי קורקט השתלטה על מקבלי ההחלטות בצבא, עד כדי פגיעה בקצינים קרביים.
# # #
ולא רק צה"ל הסתמן השבוע ככפוי טובה כלפי מנהיגיו. כולנו היינו השבוע קטנוניים וכפויי טובה. ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא השבוע לביקור רב חשיבות באפריקה. הקשרים עם היבשת, ששגשגו בשנות ה־60, חשובים לישראל וחשובים גם לאפריקה, שארגוני חסות של דאע"ש מאיימים גם עליה. בעוד הביקור הסתמן כמועיל ומוצלח, התבשרנו שראש הממשלה ורעייתו ביטלו את ביקורם המתוכנן בספארי בקניה, מכיוון שחששו מביקורת ציבורית.
ובכן, ביקורת היא דבר חשוב. לי יש ביקורת על ראש הממשלה בעניין האי־בנייה ביהודה ושומרון, לעמיתי מהשמאל יש ביקורת עליו בעניין הקיפאון בתהליך המדיני, אפשר להסכים עם נתניהו ואפשר גם להתנגד לו, אבל בסופו של דבר מדובר בתפקיד מתיש, כפוי טובה וקשה, שכרוך בנשיאת עול עצום.
נתניהו מתפקד בעמדה הזו עם לא מעט הישגים שיכול להיות עליהם קונצנזוס: יציבות הכלכלה, האבטלה הנמוכה, הגדר עם מצרים ועצירת ההסתננות, העברת מתווה הגז, הפיוס עם הטורקים והסנקציות על איראן.
אם כך, מה אכפת לנו לפרגן לראש הממשלה ולאשתו יום בטבע בלי דאגות? מה היה קורה לו יום אחד היה נתניהו רואה ג'מוס מנמנם בבוץ במקום את אביגדור ליברמן מנקר בקבינט; או שהיה צופה באנטילופה מזגזגת באחו, במקום לצפות ביצחק הרצוג כשהוא נכנס ויוצא מחדרי המשא ומתן הקואליציוני? מישהו ימות מזה?
הרי כולנו רק נרוויח עובד מדינה כשיר ויעיל יותר בהמשך. מי שבעיקר צריכים לתמוך בחופשה הספציפית הזו של נתניהו הם מתנגדיו הגדולים, שהסיכוי היחיד שלהם להדיח אותו בעשור הקרוב הוא כשאיזה אריה אפריקאי יטרוף אותו.