השבוע, בעיכוב של שנה שלמה, הגיש היועץ המשפטי לממשלה את תגובתו לעתירה נגד האפליה בחוק הפונדקאות, אשר מאפשר לגבר ואישה שהם בני זוג להיעזר בשירותי פונדקאות בישראל, אך אוסר זאת על נשים רווקות וגברים (רווקים וזוגות). בתגובתו, קובע היועץ כי יש לתקן את החוק ולאפשר לנשים רווקות לבצע פונדקאות בישראל. לגבי גברים הוא נשען על המלצת ועדת מור יוסף משנת 2012 ולבסוף נמנע מלקבוע עמדה "קונקלוסיבית". נראה שבמשך השנה הארוכה ששקדו על כתיבת התגובה, לקו היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות בסוג של "אמנזיה סלקטיבית" ושכחו כמעט לגמרי את התהליך המעמיק וחסר התקדים שבוצע בממשלה ובכנסת הקודמת, שדחה את המלצת ועדת מור יוסף וביקש להחיל מודל זכאות שוויוני שמאפשר גם לגברים וגם לנשים להיעזר בחוק הפונדקאות לצורך הורות.
תגובת היועץ המשפטי לממשלה לא חידשה דבר. כבר בשנת 2002 העיר בית המשפטי העליון נגד האפליה שבחוק הפונדקאות נגד נשים רווקות. לגבי גברים, עמדת היועץ נשענת ברובה על מסקנת ועדת מור יוסף, אשר המליצה להחיל מודל שונה לגברים, שלפיו גברים ייאלצו לחפש פונדקאית שתהיה מוכנה לעבור את ההליך חינם, בעוד נשים תוכלנה לשלם לפונדקאיות. לאורך התגובה נראה שהיועץ שכח כמעט לחלוטין את ההליך המורכב והארוך שבוצע בממשלה ובכנסת הקודמות - אינספור ישיבות ודיונים בפורומים השונים בממשלה ובכנסת - ובסופו הוחלט לא לאמץ את המלצת ועדת מור יוסף ולתקן את חוק הפונדקאות.
במשך יותר משנה, מרגע כניסתה לתפקיד של שרת הבריאות הקודמת, ח"כ יעל גרמן, נעשתה עבודה חסרת תקדים לבחינת אופן הרחבת הזכאות ותיקון חוק הפונדקאות בישראל. מאז חקיקת חוק הפונדקאות בשנת 1996, אף ממשלה ואף שר בריאות לא הקדישו שעות רבות כל כך בבחינת נושא הפונדקאות ובשאלה באיזה אופן יש להרחיב את מעגל הזכאות להליך. במשך כמעט שנה נעשו דיונים מהותיים בין שרי הממשלה ושולחנות עגולים ארוכים בין גורמים מקצועיים בחמישה משרדי ממשלה, ועדת השרים לענייני חקיקה קיימה שני דיונים מהותיים בעניין ולבסוף גם הממשלה עצמה ניהלה דיון על הפונדקאות. לאחר אישור הממשלה הועברה הצעת החוק לכנסת, והיא אישרה אותה ברוב גדול של 45 תומכים נגד 15 מתנגדים. המסקנה בכל הפורומים האלה הייתה אחת – קידום חקיקה שתתקן את חוק הפונדקאות באופן שוויוני ותדחה את המלצת ועדת מור יוסף למודל זכאות מדורג. אפילו ראש הממשלה הקודם והנוכחי הצביע בישיבת הממשלה ובכנסת בעד החלטה זו.
התעלמות היועץ המשפטי לממשלה מההליך הארוך והמעמיק מאין כמותו היא חטא למציאות, והיא מעידה על מצוקת גורמי הפרקליטות כאשר הם מנסים להגן באופן משפטי על התנגדותו של השר הנוכחי, ח"כ יעקב ליצמן, לתקן את החוק. התנגדות שנובעת כולה משיקולים דתיים־פוליטיים וכל קשר בינה לבין עולם המשפט הוא מקרי לחלוטין. רק לאחרונה, התנגד שר הבריאות להצעת חוק פרטית של ח"כ יעל גרמן שהייתה כמעט זהה להצעה שאושרה בקריאה ראשונה על ידי הכנסת הקודמת, ובהזדמנות אחרת טרח להסביר על חטאי הקהילה הגאה מעל דוכן הכנסת. נראה כי בשל כך מנסה תגובת היועץ המשפטי לממשלה לשכתב את ההיסטוריה ולהציג בפני בית המשפט העליון מציאות עובדתית לוקה בחסר ומטעה.