שיטת נתניהו: אסור לימין להשלים עם הבטחות ריקות

ממשלת רבין־פרס, שחוללה את אסון אוסלו, הפסיקה רשמית את ההתיישבות בארץ. "אין צורך ביישובים נוספים", נטען, ומאז מי שמגביר ללא הרף את פריסתו הם הערבים, החיים עמנו בעולם מקביל שבו אין דין ואין דיין.
 

אפילו אצל ממשלת רבין, כל פיגוע הוביל לעצירה לזמן מה של השיחות והוויתורים, כלומר הציונות של רבין התבטאה בהשהיית מה בפירוק הציונות בעקבות פיגועים. למדו זאת האמריקאים והחלו ללחוץ להתעלם מפיגועים ולוותר על כל שמץ של בנייה יהודית בכלל, ובנייה כתגובת נגד לפרובוקציות ערביות בפרט.וממשלתנו הנוכחית היא ילדה טובה וצייתנית גדולה לפקודותיה של וושינגטון. אך הציות הזה מתנגש עם כל מה שבוחרי ימין מצפים מהממשלה שאותה בחרו, וכך מוצאת הממשלה את עצמה בין הפטיש האמריקאי לבין הסדן של ציבור בוחריה. רוב הציבור, אגב.
 

הפתרון שמצא נתניהו למצב שאליו הכניס אותנו ואת עצמו בנאום בר אילן הוא לומר לכולם "כן" ולקוות לטוב. הרשות הפלסטינית מפרה הפרה יסודית את ההסכם והולכת לאו"ם לקבל הכרה כמדינה? נתניהו אינו מעז אפילו לומר שמדובר בהפרה, אך כדי להרגיע את הקהל הוא מכריז על בנייה בשטחי E1. העולם משתולל, הממשלה סופגת לחצים, ההבטחה לציבור מופרת, אין בנייה, והופ צלחנו עוד משבר.
 

לאחר רצח משפחת הנקין הובטח להתיישבות ביהודה ושומרון דבר שהוא זכות אלמנטרית של כל אזרח: רכיבי ביטחון ביישובים, תאורה בכבישים וקליטה סלולרית. כל זאת על מנת להגן על התושבים המתגוררים כאן. אותה הבטחה בדיוק ניתנה גם אחרי רצח דפנה מאיר בעתניאל. אלא שעד עצם היום הזה לא התממשה.
 

התגובה המתבקשת לרצח הילדה הלל אריאל הייתה בנייה בגבעה הנושקת לביתה מצפון, השייכת לקריית ארבע, ושהממשלה מונעת את יישובה. ואכן פורסם כי בעקבות הרצח ייבנו עוד 42 דירות בשכונה הסמוכה לרצח. למתבונן מהצד נדמה שסוף־סוף הגיבה הממשלה כראוי, אך כשמתקרבים לומדים כי מדובר במכרז ישן שנתקע מסיבות טכניות ופרוצדורליות בלבד לבנייה בשכונה קיימת, ושוב מוכרים לנו את אותה סחורה פעמיים. עצם העובדה שתקיעת המכרז עד כה נוצלה להקפאה היא שערורייה, וכך מציג ראש הממשלה את תיקון התקלה כתגובה ציונית הולמת.
 

לאורך תקופת ממשלת רבין הייתה דרישה להקמת שכונת הר חומה בירושלים, שחשיבותה האסטרטגית גורלית לשלמות העיר. לאחר שנבחר ב־1996, נסע נתניהו לארצות הברית ונפגש עם הנשיא קלינטון שהתנגד להקמת השכונה. וכך, אחרי המפגש הודיע נתניהו: "החלטתי שלא להקים את הר חומה". בארץ הקים ח"כ דאז מיכאל קליינר קבוצה בכנסת שנסעה להר חומה בעת ההצבעות, ונתניהו נאלץ להקים את השכונה.
 

בג"ץ פסק להחריב 30 דירות בבית אל. גם מול העריצות ומדיניות האיפה ואיפה של בג"ץ, אין לממשלה אומץ לשנות את כללי המשחק, ולכן הבטיחה למתיישבים פיצוי של 300 דירות בבית אל ועוד ביישובים אחרים. גם ההבטחה הזאת נרשמה על הקרח ונמסה בחום המזרח־תיכוני. כאשר פסיקה אבסורדית נוספת של בג"ץ הובילה לעוד הרס בבית אל, הפעם בבתי דריינוף, והתפתחה מהומה בשטח ובמערכת הפוליטית, מכר לנו ראש הממשלה את הסחורה המשומשת וסוף־סוף מילא אחר ההבטחה הקודמת.
 

ערב הבחירות היה נתניהו במצוקה. בצר לו הכריז שאם ייבחר, לא תקום מדינה פלסטינית. המנגינה הזאת הוחלפה חודשיים אחרי בהכרזה "אני מחויב לחזון שתי המדינות".  אסור לנו להשלים עם השיטה השערורייתית והלא הגונה של הבטחות ריקות שמלכתחילה ברור שלא ימולאו. בעיקר אסור להשלים עם הפסקת הציונות.