לוחם מצוין, רב מסוכן: הרב קרים לא מתאים לדרכו של הרמטכ"ל

שמענו הרבה בימים האחרונים על ההבדל שבין דיון הלכתי־תיאורטי, שמתנהל בין כותלי בית המדרש, לבין שאלות שהן הלכה למעשה. אבל האם באמת פורום שו"ת (שאלות ותשובות) באינטרנט יכול להיחשב לדיון תיאורטי בין כותלי בית המדרש? האם השואל האלמוני שרוצה לדעת עכשיו אם מותר לאנוס את נשות האויב במלחמה, מבין שהתשובה שניתנת לו מתייחסת להלכה שנפסקה לפני קרוב לאלפיים שנה, והיא לא הלכה למעשה כיום?

והרב המשיב: האם הוא לא מבין שנשאל שאלה קונקרטית ולא תיאורטית? מבין מצוין. כשנשאל הרב האזרח קרים אם מותר לירות במחבלים פצועים, הוא השיב מיד בחיוב, אבל הבין את הפוטנציאל המסוכן בתשובתו ומיהר לסייג אותה בכך שרק כוחות הביטחון הם שרשאים לעשות זאת, כדי שלא יתרגמו את תשובתו כהיתר הלכתי לרצוח. אלה לא דברים שהוצאו מהקשרם, אלה פסיקות של רב שניתנו בפומבי בתשובה לשאלה ושהוא מחויב לעמוד מאחוריהן.

***

איך הפכה היהדות האורתודוקסית לדת שמתעסקת באובססיביות במתן היתר להרוג, לאנוס ולענות את האחר (תיקון: את ההומואים לא צריך להרוג "הם חולים וצריך לעזור להם")? איפה איבדנו את ערכי אהבת האדם והאנושיות? מתי הפסקנו להיות ענוותן כהלל ("מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"), והעדפנו להיות קפדן כשמאי? למה אנחנו לא מבכרים להיות דת שאוהבת, מחברת ומחבקת במקום דת שמלבה שנאה?

ונניח שאכן מדובר בדיון תיאורטי שנשגב מבינתנו, אני שלא בקיא בעולם ההלכה, מה אני אמור לומר לבתי שעומדת להתגייס? שהסמכות הרוחנית הבכירה בצה"ל רואה בה פסולה לעדות ושגיוסה אסור באיסור חמור (אגב, בניגוד לבנות המגזר של קרים, שיכולות לבחור אם להתנדב לשירות לאומי או לא, הבת שלי מגויסת בגיוס חובה ואיש לא שואל אותה לרצונה)? ומה לומר לחברי הדרוזי שבנו מתגייס לצה"ל, שהסמכות הרוחנית העליונה שבו פסקה שיש "לשרוף ספר שכתבו מין (כופרים) ולבער עבודה זרה מהעולם"?

מהיכרותי עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, לא זו דרכו. אבל מי שאמורים היו לעשות עבורו את הבירורים המינימליים לפני ההחלטה על המינוי, הכשילו אותו. סיבוב קצר בגוגל אמור היה להדליק כמה נורות אדומות. משהכריז איזנקוט על המינוי, חשש שביטולו יעורר אפילו סערה גדולה יותר. אז הוא סינדל את הרב קרים באיגרת שבה הוא מבהיר את חובת הציות לפקודות ואת אחדות הפיקוד בצה"ל. ספק אם איזנקוט או הרב קרים מאמינים למה שנכתב שם.

קצת ריחמתי על קרים, שאולץ לעשות שקר בנפשו כדי לזכות במינוי הנכסף. במקומו אמר את האמת הרב חיים דרוקמן: "אין רב בישראל שיורה על ציות לפקודה שמנוגדת להלכה". כלומר, יש, אבל לא במגזר הזה. האם יכול היה איזנקוט להפתיע ולמנות רב ממגזר אחר, עם יהדות קצת יותר אנושית? יכול, אבל נראה שהיו לאיזנקוט כבר מספיק סערות פוליטיות בשנה האחרונה, והוא בחר להימנע מעוד אחת.

רבים בצה"ל מתרפקים על זיכרון הרב שלמה גורן. הוא לא היה ליברל ולא מתירני, אבל הוא היה פרגמטי ובעל ביטחון עצמי מספיק גבוה כדי לא להתכופף בפני רבנים אחרים. הוא נסמך על ההלכה, אבל גם על השכל הישר שלו, וידע לספק פתרונות רלוונטיים לימינו אנו. במקום להתעסק בסוגיות אונס נשים נוכריות בעת מלחמה ומתי לגלח את ראשה של "אשת יפת תואר", הוא התיר עגונות וגם אפשר חילול שבת להגנת העם והמדינה. 

אבל פניה של היהדות כיום מוארים פחות. הטון השולט ביהדות האורתודוקסית צועד בדרך המלך להשתלבות במרחב המזרח תיכוני, שם מובילה הדת לחושך, לשנאה ולאלימות. אבל חלילה שנשווה את עצמנו אליהם. הרי היהדות רק מדירה נשים בדיונים "תיאורטיים" והיא רואה בהומוסקסואליות מחלה רק בפלפולים של בית מדרש. גם כשרב מוביל בציונות הדתית פוסק נגד הבאת ילדות בנות 3 בבגד ים לבריכה שבה יש גברים - אנחנו ממשיכים לספר לעצמנו שאנחנו לא כמו השכנים. 

השבוע הזה התחיל כשכל אישי הציבור שלנו, מראש הממשלה ומטה דרשו לפטר אזרח שמועסק כפרילנס בגלי צה"ל, על שפרסם בפייסבוק הפרטי שלו פוסט פרובוקטיבי ופוגעני. דבריו של גידי אורשר אולי מקוממים רבים, אבל הם דעה של אדם פרטי, שזכאי להביע אותה, ואין להם השפעה אמיתית על אף אחד מאיתנו. 

קולו של אף אחד מהבכירים לא נשמע כשהמיועד לתפקיד הנישא של רב צבאי ראשי צוטט כמי שפוגע בנשים, בהומואים ובנוכרים, אבל בשם הדת. הוא לא נתפס בהתבטאות מקרית - זוהי תפיסת עולמו. השבוע הזה הוא בבואה מושלמת של החברה הישראלית ב־2016: עושה בביטחון את צעדיה לתוך הביצה החשוכה של המזרח התיכון, בזה לנאורות, הולכת והופכת דומה לשכנים שסביבה ומשוועת למישהו שידליק מחדש את האור לגויים.