שקט אטומי: איך הרוויח צה"ל מהסכם הגרעין עם איראן?

1. לאף אחד, בישראל או בעולם, אין זמן או אינטרס מיוחד לציין השבוע מלאת שנה להסכם הגרעין בין ארה"ב והמעצמות לבין איראן. לכולם יש דווקא עניין להתעלם, להדחיק, ליהנות מהספק ולמשוך זמן. נתניהו, שקידש את כל האמצעים כדי להיאבק נגד "ההסכם המסוכן" ויצא למלחמה נגד אובמה ב"חצרו", בקונגרס ובתקשורת האמריקאית, נאלץ לוותר בשנה האחרונה על מרכיב דומיננטי בנאומיו בארץ ובעולם, על מסע הפחדה מתמשך עם חיבור ל"שואת עמנו" ועל התחזקותו כ"מותג־על" ביטחוני. גם שר החוץ בנימין נתניהו הסיר את הסוגיה מהדגשים לשגרירינו ולנציגויות בעולם.

צה"ל דווקא הרוויח - הוא קיבל תקציבים גדולים ומיוחדים מחוץ לתקציב הרשמי, רכש יכולות, אמצעים ומיומנויות בתחומים חשובים שישמשו להרתעה או להכרעה אם נידרש. ארה"ב תמשיך לתמוך בהסכם ולהציג אותו כמוצלח. ברק אובמה מותיר אחריו מורשת של מעבר מהפעלת כוח צבאי באזורי סכסוך במזרח התיכון, שהניבו לארה"ב הרבה ארונות קבורה עטופים בדגלי הלאום, לאסטרטגיה של "דיפלומטיה ציבורית" כמכשיר חליפי לפתרון משברים.

האיראנים (וגם נתניהו) יודעים שיש להם זמן מובטח עד נובמבר, מועד חילופי הנשיא, ועוד חצי שנה עד לכניסת ממשל חדש וגיבוש מדיניות תקפה לסוגיה.

ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, מראשי המתנגדים להסכם, אורז את מיטלטליו, והממלכה תהיה עסוקה בשנים הקרובות ביחסיה עם אירופה, עם הפסקות פה ושם לטיפול בטרור. גם צרפת לא צפויה לעקוב בתשומת לב מיוחדת אחר יישום ההסכם מצדה של איראן, יש לצרפתים בעיות רבות אחרות בתוך הבית.

דווקא גרמניה, המדינה שהחברות הכלכליות שלה היו לנהנות העיקריות מהסרת הסנקציות וזכו בנתחים כבדים מהתקציבים האיראניים, השמיעה לאחרונה זעקה קלה. באחד מנאומיה, סיפרה אנגלה מרקל כי איראן ניסתה לרכוש בגרמניה, בדרכים שונות, חלקים להרכבת ראשי נפץ על טילי שיוט בליסטיים. ברוב העולם נתפסו הדברים כ"חדשות חוץ". גם המעקב הבינלאומי שנקבע לליווי ההסרה ההדרגתית של הסנקציות, במקביל לפעילות האיראנית ליישום ההסכם - מתקדם בעצלתיים. איראן ממשיכה לבצע ניסויים בטילים בליסטיים לטווחים ארוכים ולאף אחד אין כוח ורצון להתעסק עם זה.

ובחזרה אלינו, נזכיר כי בעוד ראש הממשלה טוען שההסכם מסוכן לישראל, אמר הרמטכ"ל גדי איזנקוט בנאום פומבי לפני מספר חודשים שיש בהסכם גם סיכויים לישראל. "חלון זמן" קוראים לזה במטכ"ל. נתניהו כעס ושלח מיד את שר הביטחון שלו, משה יעלון, לנאום באותו כנס. הוא סתר את דברי הרמטכ"ל והתייצב לימין נתניהו. חלפו רק כמה חודשים, יעלון הפך ל"שר ביטחון לשעבר" וטען כי יש בהסכם עם איראן גם סיכויים. אז מה? מי צודק?

אני מניח ומקווה שלצד הפוליטיקאים, עושים בקהילת המודיעין שלנו ובקרב קהילות מקבילות בעולם מאמץ למעקב ולאיתור חריגות מההסכם עד למציאת "אקדח מעשן", שחשיפתו תערער את ההסכם ואולי תבטלו. עד שזה יקרה, ייאלץ נתניהו לעסוק בעניינים זוטרים כמו דיור, תעסוקה, חמאס, סטטוסים של גידי אורשר וכמה חקירות על דברים "שמעולם לא קרו".

2. הקדמה קלה לעניין מינויו של הרב הצבאי הראשי אל"מ אייל קרים. אודה ולא אבוש: יש לי סימפתיה מסוימת לרבנות הצבאית. לאורך השנים מצאתי בה ובאנשיה אי של שפיות ומעוז של ממלכתיות בכל הקשור לענייני דת ויהדות. לרוב, היא פועלת על פי הרוח שקבע דוד בן־גוריון אישית. אכן הרבנות ידעה עליות ומורדות במעמדה בתוך צה"ל ובכלל, ידעה פרשיות לא פשוטות, לעתים חרגה מתחומי סמכותה ולעתים נכנעה ללחצים פוליטיים ואחרים, אולם בסך הכל עמדה במבחנים וביעדים.

הייתי הראשון בקיבוץ שלי, להבות חביבה, שרב השיא אותו בלב הקיבוץ. עד לנישואי עם פנינה ב־1988 נהג הקיבוץ לשגר את בניו ובנותיו שביקשו להינשא על פי תורת משה לעשות זאת אצל הרב בכפר פינס או בכפר הרא"ה. בקיבוץ הייתה רק "מסיבת כלולות" חילונית עם חבילות חציר ומגשים חגיגיים של מעדני מזרע.

התעקשתי על רב אמיתי בלב חדר האוכל. ההלם היה קשה ואז מצאתי פטנט. הזמנתי את הרב הראשי לצה"ל, גד נבון ז"ל, לחתן אותי לצלילי זמירות של החזן הראשי דאז אריה בראון ז"ל. המדים "ריככו" מעט את התנגדות "מוסדות הקיבוץ" ואת המגשים של מזרע החלפנו במגשים חגיגיים לא פחות של יחיעם (גם של "השומר הצעיר").

אהבתי מאוד את הרב נבון ז"ל. הוא נהג בנועם הליכות, היה איש פשרה, פסק הלכות תקדימיות והיה לנכס גדול לצה"ל. נבון, שקט ורגוע, הגיע לרבנות לאחר סערת הרב גורן. אחרי נבון בא הרב וייס, ומהרוגע והשלווה שלו חילץ את הרבנות הרב אביחי רונצקי עם הלוחמנות, התודעה היהודית ורוח הלחימה. ואחר כך מונה הרב תא"ל רפי פרץ, בתקווה להחזיר את הרבנות לממלכתיות ולשקט. הוא עשה זאת ביחד עם הרב אייל קרים.

הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט נהג נכון לאחר שבירר את האמירות, שמע את ההסברים וקיבע את מינויו של הרב קרים לרבצ"ר (אף על פי שהיו בצמרת צה"ל גם קולות אחרים). הוא הבין שהאמירות שיוחסו לרב אשר ציטט באוזני תלמידיו את ההלכה היהודית, נאמרו לפני 15 שנה - כשהיה אזרח. איזנקוט שפט את קרים על פי מעשיו, התנהגותו ומסריו בשש השנים האחרונות שבהן שימש רמ"ח הלכה.

הרב החדש של צה"ל הוא מהליבה של הציונות הדתית בישראל. הוא שירת כמפקד בסיירת צנחנים וברבנות הראשית, והוא הסביר היטב - גם לרמטכ"ל וגם לחיילי צה"ל - את תפיסתו ועמדותיו.

אבל לצה"ל יש גם כמה לקחים מהאירוע הזה. גם לרבנים. בהיעדר הליך שימוע במינוי בכירים, מחויב צה"ל לערוך בדיקות מקדימות ולאתר נקודות תורפה. פשוט צריך להעלות את גוגל לדרגת תא"ל, להדיח את רס"ן שמועתי ואת אל"מ "יהיה בסדר". זה לא יפתור את כל הבעיות, אבל את חלקן - בטוח.

קרים ישרוד את הפרשה, אך הלקח לרבנים הוא "חכמים, היזהרו בדבריכם - ורבנים, שבעתיים". בהצלחה לרבצ"ר קרים, הוא ייבחן במעשיו ובפועלו בהרחקת מחלוקות ובקירוב לבבות.

3. אינני יודע להעריך מתי יהיו לנו בחירות כלליות בישראל. הג'וב הנבואי הזה שייך מסורתית לאיווט ליברמן, חיים רמון וגדעון סער. מה שאני כן יודע להעריך הוא שהגנרלים ואנשי הצבא שאיכשהו שרדו את הצינון, את החקירות או את ממשלת נתניהו ופרשו, יהיו דומיננטיים מאוד ברוב המפלגות ולא בהכרח במקום הראשון. על פי כל הסימנים, מזהה השר יואב גלנט את החלל שהותיר יעלון בליכוד והוא נושא לשם את עיניו ובצדק. הוא יכול להיות דמות ביטחונית מובילה גם בעידן נתניהו וגם אחריו. בסופו של דבר הליכוד היא מפלגת שלטון.

לגבי מפלגת העבודה, אפשר להעריך בזהירות שאהוד ברק, שהודיע כי לא יתמודד על ראשות הממשלה, יאות לקבל את "דין התנועה" להיות מוצב במקום שני אחרי הרצוג או עמיר פרץ, ולשמש כשר ביטחון אם ינצחו. גם ליברמן, אם לא יחבור חזרה לליכוד, יצרף אליו למקום השני אישיות ביטחונית, כמו גלנט - אם לא ילך לליכוד ויעדיף מינוי על פני התמודדות - או אלוף אחר בעל יכולת אלקטורלית.

יעלון, שחותר להקים מפלגה ופועל לגיבושה, יערוך הערכת מצב רציפה, ואם יתברר לו שיוכל להביא להדחת נתניהו באופן משמעותי יותר באמצעות היותו מס' 2 של סער, כחלון או אחר, הוא יעשה זאת. הבחירה היא תמיד בין החלופות והעיקרון הוא להישאר על הגלגל. גם יאיר לפיד תר אחר גנרל למקום השני (מזכירים שם יותר משם אחד), וגם נפתלי בנט עשוי להפתיע. למעשה, גם אם ישכילו סער, לפיד וכחלון לשלב ידיים כדי להחליף את נתניהו - יהיה לאנשי הביטחון תפקיד מרכזי. העם אוהב ביטחון, העם אוהב צבא. והוא יקבל.

בינתיים, מה שמגלים הרמטכ"לים והאלופים למיניהם זה שכאשר הם פושטים את המדים, הם הופכים במהרה לנמוכים ב־20 ס"מ, אבל גם מה שנשאר מספיק בהחלט.