1. הביטחון ע"פ ליברמן
אביגדור ליברמן סוגר 40 יום בקריה בתל אביב. עושה רושם שהוא נהנה מכל רגע. אף אחד מאיתנו לא הצליח באמת לפצח את דמותו החידתית של איווט. מה שבטוח, זה שיש יותר מליברמן אחד. ישנו איווט פרא האדם, הקוזק שמסתובב ומנפץ כל מה שנקרה על דרכו, מאיים על כל מה שזז, עוקר הרים, או סכרים, וטוחנם זה בזה. וישנו ליברמן המבוגר האחראי. אדם מבריק, עם תפיסה מהירה, ראייה מדינית גלובלית נכונה, כושר ניתוח וידע ברזי הפעלת הכוח והמדיניות. נדמה לי שזה לא יהיה הימור מסוכן מדי לקבוע שליברמן של משרד הביטחון, בעת הזו, הוא ליברמן השני.
היחסים בינו לבין הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט טובים. לא מדובר ברומן לוהט. אף אחד מהם אינו טיפוס שמתאים לרומנים. איזנקוט הוא אדם ענייני עד יובשני, איש עבודה שחף מגינונים, כיבודים או תככים. ליברמן הוא אדם סגור, חשדן, שלא מתחבר בקלות, אלא אם כן אתה מולדובני כמוהו. כשהוא יושב בצד אחד של השולחן, וידיו ("יש לו ידיים בגודל של משוטים", מתוודה אחד מחברי פורום מטכ"ל) מונחות על השולחן ומגיעות לצד השני שלו, לאף אחד אין מצב רוח לדברי מתיקה וכיבושין.
מצד שני, ליברמן יודע לנהל עבודת מטה ומבין מצוין במה הוא לא מבין. הוא לא מתערב כלל במינויים, מהסיבה הפשוטה: הוא לא מכיר אף אחד בצבא ולכן לא אמורה להיות לו דעה על הקצינים הבכירים. הוא לא יורד לרזולוציות. בניגוד לשרי ביטחון כמו ברק, יעלון ואפילו רבין, ליברמן הוא ילד חוץ בקריה בתל אביב. הוא לא איש מערכת. כשמציגים בפניו מבצע, הוא לא יירד לרמת הביצוע הפרטני. אותו מעניינים הדירקטיבה, המדיניות, הכיוון הכללי.
בין ליברמן לצבא אין שטחים אפורים. הוא שואל שאלות מחוץ לקופסה, הוא מערער על תפיסות יסוד או הנחות עבודה, מהסיבה הפשוטה שהוא אזרח שבא מבחוץ. לדברי לא מעט גורמים צבאיים שאיתם שוחחתי על הסוגיה, מדובר באירוע מועיל. זה לא שאין בקריה כאלה שמתגעגעים לבוגי. היא מלאה וגדושה בהם. אבל העובדה שבא לשכונה בחור חדש שפתאום לא מקבל את כל המוסכמות הקבועות וההערכות ההיסטוריות, מועילה מאוד למערכת.
כשליברמן נותן הוראה המהווה שינוי מדיניות, הוא מודיע על כך במפורש. כך עשה בעניין הרצועה, כך עשה בעניין יהודה ושומרון. ליברמן הופתע לגלות שאין לצה"ל תוכנית אופרטיבית מוכנה ומפורטת להפלת שלטון חמאס בעזה, והורה לתכנן אחת כזו. היא תהיה מוכנה, לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, בתוך כשלושה חודשים. ובכלל, ליברמן לא אוהב את העובדה שבכל סוגיה המוצגת לפניו, צה"ל מתייחס לשלושה, ארבעה או חמישה תרחישים סופיים. "אין דבר כזה", קבע ליברמן, "מעכשיו כל דבר צריך להסתיים באותו אופן: הכרעה ברורה לטובתנו".
גם את דעתו על אבו מאזן לא חוסך ליברמן מאף אחד. אגב, דעתו זו מנוגדת ניגוד חריף לדעת המערכת: לא רק בצה"ל סבורים שתועלתו של אבו מאזן גדולה מנזקו, ככל הידוע גם בשירות הביטחון הכללי חושבים ככה. אבל ליברמן חושב אחרת. זה לא אומר שמחר בבוקר סיירת מטכ"ל תשלוף את אבו מאזן מהמוקטעה, בסגנון של מה שכמעט עשו בזמנו לערפאת. זה כן אומר שיהיו תוכניות מתאימות. טקטית, כרגע אין הבדל גדול בין תפיסת ליברמן לתפיסת איזנקוט או השב"כ באשר לטיפול בגל הטרור. יכול להיות ויכוח כזה או אחר על סגר או כתר או הריסת בתים, אבל העיקרון הכללי דומה: צריך להמשיך להשקיע מאמץ עליון בהפרדת האוכלוסייה הפלסטינית הכללית ממחוללי הפיגועים, כדי למנוע הצטרפות נרחבת לאלימות.
ליברמן עצמו אומר, בשיחות סגורות, שהמטה הכללי של צה"ל מצוין. זה המטכ"ל הטוב ביותר מאז 96', הוא אמר השבוע למישהו. הוא מופתע מרמתם של האלופים, הוא שבע רצון מאופי הדיונים, הוא שונא חפירות ארוכות וטחינת מים, ובמטכ"ל של איזנקוט קשה למצוא כאלה. עד עכשיו, כניסתו של ליברמן לקומה ה־14 במגדל הקריה עוברת חלק. הכי חשוב זה שליברמן מבין ומכיר בערכו העצום של המסדרון המחבר את לשכתו במגדל הראשון אל לשכת הרמטכ"ל במגדל ממולו. המסדרון הזה, יודע ליברמן, חייב להיות פתוח, נגיש, ידידותי. זאת, בניגוד למה שעולל שם לפני שש שנים אהוד ברק.
לשם דוגמה, כשפרצה שערוריית הרב הצבאי הראשי אל"מ אייל קרים השבוע, הקפיד ליברמן לשתוק, לא התערב, לא ניסה להטיף לרמטכ"ל או לגזור קופון כזה או אחר. כשגבי אשכנזי מינה את הרבצ"ר הקודם, רפי פרץ, עשה ברק הכל כדי למרר את חייו, עיכב את המינוי וניצל טיסה של אשכנזי לנאט"ו בבריסל כדי לזמן בבהילות את הרב פרץ ללשכת שר הביטחון ולהוציא הודעת דובר חפוזה שלפיה שר הביטחון "מאשר" את מינוי הרבצ"ר. הימים האלה, עושה רושם, לא יחזרו לקריה בתל אביב, וכמה טוב שכך.
רבות דובר על העובדה שליברמן "מגדל" את מוחמד דחלאן להנהגה בעזה, או על הרשות הפלסטינית כולה. כרגע, אין להנחה הזו סימוכין. בשיחות סגורות אומר ליברמן שדחלאן לא רעב ולא מתאים כרגע לתפקיד. הוא משייט בעולם, חי כמו מלך, מקובל מאוד במפרץ ובמצרים, חי מצוין. בשביל מה לו לבוסס בביוב של עזה? ליברמן לא מאמין ב"המלכת שליט" מטעם ישראל על עזה או על הגדה. הוא מאמין בתהליכים. הוא חושב שבעזה יש התנגדות הולכת וגוברת לחמאס, יש שם חמולות, יש אינטרסים, יש עשרות אלפי פקידי רשות שעדיין מקבלים משכורת מאבו מאזן, וישנם המצרים, שיש להם אינטרס ברור שחמאס יוחלף בגוף שאינו קשור לאחים המוסלמים. כל זה מהווה, מבחינת ליברמן, פוטנציאל.
כנ"ל ביהודה ושומרון. סביב אבו מאזן יש לא מעט אנשים שיכולים להיענות לאתגר. ברור שהתפקיד יתחלק לשלושה חלקים: ראש אש"ף, מנהיג פת"ח וראש הרשות הפלסטינית. שמות לא חסרים כרגע בבורסת ההימורים. אנשים כמו נאסר אל־קידווה, אחיינו של ערפאת ולשעבר המשקיף הפלסטיני באו"ם, הוא אחד השמות החמים, כמו גם מאג'ד פרג', ראש מנגנון הביטחון בגדה, מוזכרים על ידי גורמי ביטחון שונים ככאלה שמסוגלים. ליברמן רוצה מאוד כבר להגיע ליום הזה. האחרים סביבו רוצים פחות. ככל הידוע, עוד לא היה דיון מסודר בצה"ל, או בדרג המדיני, על "היום שאחרי" אבו מאזן. נדמה לי שהשעה בשלה לדיון כזה.
2. העסק של מולכו
ראש הממשלה נתניהו הודה השבוע, כמה וכמה פעמים, לשליחו האישי עו"ד יצחק מולכו, על פעילותו הקשורה לביקור שר החוץ המצרי סאמח שוכרי בירושלים בתחילת השבוע. ביבי ממש יצא מגדרו כדי לשבח ולהלל את מולכו ואת תרומתו. יכול להיות שמולכו בעצם חטף את שוכרי ואנס אותו לנחות בישראל? יכול להיות שהוא גילה לו משהו שהוא לא יודע, וגרם לו להחליט להגיע לכאן? מה יכול עורך דין פרטי לעשות, שיזכה אותו באזכורי תודה נרגשים כאלה מפיו של ראש מדינה? ועוד מול המצלמות והמיקרופונים, און רקורד? בדרך זו, כל העולם שומע, יודע, מבין ומפנים שיצחק מולכו הוא האיש הכי קרוב לראש ממשלת ישראל, בכל הרמות, כולל הדיסקרטיות ביותר.
מדובר בשערוריה מתמשכת שלא תיאמן. כבר כתבתי עליה בעבר, אבל אין מנוס מלהמשיך לנדנד: יצחק מולכו הוא עורך דין פרטי. הוא אפילו לא בחופשה ללא תשלום מהמשרד שלו. מדובר במשרד "מולכו, שמרון ושות'", שמספק לבנימין נתניהו ומשפחתו שירותי משפט ממושכים, ענפים, לאורך שנים ארוכות, בכל העניינים האישיים (ולא חסרים כאלה). פעמים רבות נשאל המשרד הזה אם משפחת נתניהו משלמת לו עבור שירותיו, שערכם נאמד במיליוני שקלים, ותשובה אין. אני מעריך שהשירותים הללו ניתנים חינם אין כסף. כך נהוג במשפחה.
מן העבר השני, הפך נתניהו את עו"ד מולכו, שותף בכיר באותו משרד, לשר החוץ בפועל של מדינת ישראל. אין הגזמה בתיאור הזה. מולכו הוא שותף הסוד האמיתי, האיש הבקי בכל, ויד כל בו, הוא מופקד על היחסים הרגישים עם ארה"ב, עם מצרים, עם העולם הערבי, עם הפלסטינים, עם מה לא. על הדרך, הוא גם קונסול כבוד של אוסטריה בישראל. לפעמים יש מחזות אבסורד שבהם שליח אמריקאי מגיע בחשאי ארצה למגע כזה או אחר עם נתניהו, ופוגש את מולכו במשרד, שמעל דלתו כתוב "קונסוליית כבוד של אוסטריה". רק בישראל.
משרד החוץ עוקר ונוטרל מהשפעתו, מסמכויותיו ומפעילויותיו בעיקר לטובת מולכו. לפעמים הוא עוסק גם בענייני ביטחון, או גז. כל זה קורה, כאמור, כשהוא גם עורך דין פרטי שמייצג אלף ואחד אינטרסים צולבים בישראל ובחו"ל, ומדי פעם מקפיד ראש הממשלה להכריז ברבים על פעילותו ולהודות לו. למי שלא מבינים רמזים.
אם פרשת ארי הרו הגיעה, בסופו של דבר, למשרדי להב 433, העניין הזה היה צריך להגיע הרבה קודם. הגיע הזמן שמישהו יבדוק את שלל עיסוקיו, עסקאותיו ובחישותיו של מולכו בכל השנים הללו בעסקים פרטיים ענקיים המשיקים לעניינים שבהם הוא עוסק כשליח הבכיר ביותר של המדינה. העניין הזה לא היה עובר בשום דמוקרטיה מסודרת אחרת בעולם. כבר היה תקדים לעורך דין שנקרא לסייע לראש ממשלה. האחרון שזכור לי היה עו"ד דב וייסגלס, אצל אריאל שרון. לפיכך, יצא וייסגלס לחופשה ממשרדו, ערך הסדר ניגוד עניינים מפורט, והקדיש עצמו לענייני המדינה. אצל מולכו אין חופשה. הוא עמוק בעסקים, שלו ושלנו.
3. המדים קובעים
הרב אל"מ אייל קרים היה הקורבן התורן של השערורייה השבועית. הדברים שצוטטו מפיו באתר "כיפה" מגעילים גם אותי. חלק מהם אכן נאמרו כפרשנות תיאורטית על טקסט תורני. חלק מעידים על תפיסת עולם בעייתית באשר להומואים, לנשים, לסירוב פקודה ולערכים דמוקרטיים. אילו זה היה תלוי בי, האיש לא היה יכול להיות רב צבאי ראשי או לשאת בתפקיד ממלכתי כלשהו. אבל למרבה המזל, זה לא תלוי בי, אלא ברמטכ"ל. איזנקוט קיבל, בסופו של דבר, את ההחלטה הנכונה ואל"מ קרים ימונה לתפקיד. לא הייתה לו ברירה אחרת.
צריך להגיד את האמת: אם נחפש רב צבאי ראשי שיעמוד בערכי התרבות המודרנית והעידן הנאור, שבו כל בני האדם שווים לגמרי ללא קשר למינם, מוצאם או נטייתם, לא יהיה רב צבאי ראשי. אם זה היה תלוי בי, אז הרב גלעד קריב, מהיהדות הרפורמית, היה צריך להיות הרבצ"ר, או אפילו הרב הראשי האשכנזי והספרדי גם יחד. הרב קריב הוא איש מקסים, אדם נאור ויהודי טוב. הבעיה היא, שבצה"ל יש הרבה מאוד חיילים ולוחמים בני הציונות הדתית, והם זקוקים לאחד משלהם בתפקיד הזה. במצב הדברים הנוכחי, אל"מ קרים הוא הרע במיעוטו, ופרשה מפא"יניקית הכרחית.
מה שצריך לעשות כדי להגיע לבחירה הנכונה, זה להפריד בין מה שהרבנים הללו אומרים לאורך כל הקריירה הפרשנית שלהם באתרים, כינוסים או אירועים שונים, לבין מה שהם אומרים על מדים. זה גם מה שאמר הרב קרים עצמו לקצינים ששוחחו איתו לאחר פרוץ הפרשה: "אני לובש מדים, המדים קובעים". כשיש התנגשות בין המדים לבין כל מיני טקסטים בעייתיים, הרב קרים אומר בפה מלא שאלה המדים שיקבעו.
על פי כל הגורמים הצבאיים שבאו איתו במגע, הרב קרים הוא פלורליסט, מגן בלהט על זכויות הנשים בצה"ל, לא יוצא כשנשמעת שירת נשים ועומד בכל המבחנים. נדמה לי שזה מספיק. לא מכל דבר צריך להקים שערוריה ענקית. אין מה לעשות, על פי ההלכה ההומוסקסואלים הם סוטי מין, או חולים, וביהדות האורתודוקסית נתקשה מאוד למצוא מישהו שיכול להבין אחרת את כתבי הקודש. זו אחת הסיבות לכך שאני לא דתי. אבל מכיוון שיש כאן הרבה דתיים, וחלק לא קטן מהם נושא בנטל ההגנה על העם והמדינה, הם זקוקים לרב ונדמה לי שיקבלו רב לא רע בכלל בדמותו של אייל קרים. חוץ מזה, שהוא היה מפקד סיירת צנחנים, כן?
4. תיק גלנט
הפרידה בין משה כחלון ליואב גלנט היא כרוניקה של גירושים ידועים מראש. כל מי שמכיר את גלנט יודע ששום מערכת יחסים היררכית הקשורה בו לא תיגמר טוב. האיש הוא חתרן בלתי נלאה, רודף שררה וכבוד ומי שלא יזהה קו אדום גם אם ישורטט מול חוטמו. שיכרון הכוח והזחיחות גרמו לו לאבד את הרמטכ"לות. העובדה שהוא בדרך לליכוד נכתבה כאן לפני שבועות ארוכים.
גלנט עצמו תמרן את המשבר בחוכמה, כך שייראה כאילו כחלון הוא האיש הרע שמנסה להיפטר ממנו. הליכודניקים אוהבים לקלוט גנרלים פגועים ונעלבים (ע"ע בוגי יעלון). מה גם שבליכוד לא נותר אף ביטחוניסט לרפואה. כחלון, מצדו, ינשום לרווחה ביום שצלו של גלנט ייעלם מחייו. הוא עבר שנה וחצי שלא ישכח זמן רב במחיצתו של האיש.
בכל הקשור לסבב התפקידים בקואליציה, נתניהו אכן מתכנן שינויים. השבוע הוא ישב עם זאב אלקין וחיים כץ, שמחפשים שדרוג. בשבוע הבא ידבר עם כחלון. גלנט יאהב את המעבר לתיק הכלכלה המוקטן (משרד העבודה יצורף לחיים כץ), בתנאי שזה ייראה כשדרוג. ח"כ אלי כהן, מקורבו של כחלון ואיש מקצוע עם קבלות, יקבל כנראה את השיכון. זה יקטין את החיכוך האינסופי המיותר בין כחלון לגלנט ויסייע להגברת הפעילות. האם כל זה יוביל להורדת מחירי הדיור? ספק גדול. אם כי כחלון העלה את רף הציפיות השבוע כשחזר, בראיון בוויינט, על הצהרתו שאם לא יצליח להוריד את המחירים, לא יתמודד שוב. יש משהו שהוא יודע, ואנחנו לא?
5. פרות חולבות
שר החקלאות אורי אריאל הוא גנב. נקודה. אגב, הוא לא הגנב הראשון. גם קודמו, יאיר שמיר, היה גנב, וגם קודמיו היו גנבים. מאיפה אני לוקח את זה? מדוח מיוחד של מבקר הפנים של משרד החקלאות, שנחשף ב"דה מרקר". על פי הדוח, משרד החקלאות גובה תמורת הזריקות נגד כלבת שאנו רוכשים לכלבים שלנו עמלה בלתי נתפסת של 2,500%. המשרד קונה את הזריקה בשקל וחצי בממוצע, וגובה עליה בין 15 ל־30 שקל מהווטרינרים. זה, לפני שאנחנו מדברים על האגרות היקרות שאנו משלמים בכל פעם שאנו מחסנים את הכלבים שלנו.
ועוד משהו: הזריקות נגד כלבת טובות לשלוש שנים. משום מה, משרד החקלאות מכריח אותנו לתת אותן לכלבים כל שנה. אם כבר שודדים אותנו, אז עד הסוף. זה טירוף הדעת. זו גניבה פשוטה, התעמרות של המדינה באזרחיה, והכי גרוע זה שהסיפור של הכלבת הוא רק קצה זנבו של הקרחון. זה נכון לעוד מאות אגרות והיטלי שירותים שגובה משרד החקלאות, ועוד אלפי אגרות והיטלים שגובים משרדי הממשלה האחרים.
למה הם עושים את זה? 1. כי הם יכולים. 2. כי זה קל. 3. כי זו המנטליות שעליה גדלנו כאן: האזרח הוא פרה חולבת, המדינה צריכה למצוץ את דמו ולשדו בכל הזדמנות.
נדמה לי שהממזרים שינו את הכללים, וגם את הכלבים, אבל שכחו להודיע לפקידי משרד החקלאות. אם היינו עם נורמלי, ברגע הזה היה צריך לפרוץ מרד זריקות חיסון לכלבים. הייתה צריכה להתקיים הפגנת ענק של בעלי כלבים וכלביהם, ובשיאה צריך היה לרוקן שקים גדולים מלאי גללי כלבים מהבילים בפתח לשכתו המפוארת של אורי אריאל.
הסיפור של משרד החקלאות הוא, כאמור, רק סימפטום זערער למחלה המקננת בנו. קחו עוד דוגמה מהשבוע: ב"כלכליסט" נחשף כי מצלמת המהירות הראשונה שהותקנה השבוע ברעש גדול בנתיבי איילון, לא מוקמה במקום שבו יש שיעור תאונות גבוה או סכנה מיוחדת, אלא בנתיב שבו הסיכוי לתפוס נהגים מאיצים הוא הטוב ביותר. במילים אחרות, לא בטיחותנו וחיינו נמצאים בראש מעייניהם של הפקידים העלובים שמנהלים את המדינה הזו, אלא הקופה המצלצלת ורושמת. וזה עוד לפני שדיברנו על שערוריית המצלמות הזו מלכתחילה, שהרי כבר נחשף שהן כמעט לא פעילות, כי מערכת בתי המשפט לא בנויה להתמודד עם כמות הדוחות הזורמת מהן.
אפשר להמשיך את הרשימה הזו לאורך כל העיתון, ומעבר לו. האישה שנהרגה והילדה בת ה־5 שנפצעה אנושות השבוע כשטרקטור ניתק ממשאית ונפל על המדרכה, הן עוד שתי קורבנות של אוזלת יד מתמשכת מצד הרשויות. כשמשקיעים את האמצעים במצלמות שתפקידן היחיד הוא לסחוט כסף, במקום בניידות ובאכיפה אמיתית נגד בריוני דרכים, זו התוצאה.
נהגי המשאיות הם סיפור שזקוק לתשומת לב נפרדת. אלה בינינו שמבלים זמן רב על הכבישים מכירים את ההרגשה, שחוזרת לפחות פעם־פעמיים ביום, כשנתקלים בעוד נהג משאית שמנסה לרצוח אותנו בדם קר על הכביש. זהו תחום פרוץ, רקוב, שגורם לאובדן חיים רבים מדי שנה. לטפל בו קשה. צריך תקציבים, צריך משטרת תנועה, צריך אכיפה, צריך טיפול שורש יסודי, שיסדיר את הג'ונגל הזה, שבו כל זב ומצורע מקבל מכונה ששוקלת עשרות טונות עם מנוע רב עוצמה, ועולה איתה על הכביש.
6. ימי הביניים
אם כבר התחלנו, בואו נמשיך. יאיר לפיד פנה השבוע במכתב מיוחד לרבנים הראשיים, וביקש מהם להתערב ולמנוע את היוזמה של הקואליציה לבטל את חוק לימודי הליבה שעבר בכנסת בקדנציה הקודמת. "היוזמה הזו אינה הוגנת כלפי הילדים החרדים, התלמידים החילונים והדתיים שעליהם תיפול המעמסה בעתיד, ואף אינה תואמת את ערכי היהדות", כתב.
במקרה הזה, לפיד צודק לגמרי. המדינה מוסיפה כאן חטא על פשע. היא משקיעה עכשיו מיליארדים במאמץ להכשיר את מאות אלפי החרדים לשוק העבודה, הכשרה שהם היו אמורים לקבל במסגרת מערכת החינוך. אבל חוק הליבה יבוטל על ידי הקואליציה, החרדים יפסיקו ללמוד את מעט הליבה שהם לומדים, והמדינה תמשיך לגלוש לימי הביניים.
יש לזה השלכות נוספות: לאחרונה דחה בג"ץ תביעה של עמותת "יוצאים לשינוי", שבה חברים יוצאים בשאלה שנטשו את העולם החרדי ומנסים לשרוד בחייהם החדשים. הם ביקשו להטיל על המדינה את האחריות והחבות לכך שהם מצאו את עצמם בחברה החילונית ללא הכנה כלשהי, ללא השכלה, ללא מקצוע, אנגלית, ידע בסיסי כלשהו שיאפשר להם להסתדר בעולם הנאור. המדינה לא עוזרת לאנשים האלה, שגם כך קשה להם מאוד בחיים (ע"ע אסתי וינשטיין שהתאבדה לפני שבועיים), לא נוקפת אצבע למענם, אף על פי שהיא אחראית ישירה למצבם.
בשבוע הבא תוקם בכנסת שדולה למען היוצאים בשאלה, אבל הם זקוקים להרבה יותר משדולה. מדינה חפצת חיים צריכה להבין עד כמה חשוב לצייד את אוכלוסייתה בכישורים הנדרשים בעולם המודרני. כמה מילים, מחקרים ודיונים נערכו סביב העובדה שהחרדים והערבים בישראל מודרים מחלקים גדולים של שוק העבודה, מה שגורם נזק אדיר לפריון, לצמיחה, להתקדמות של כולנו.