1. פעם, לפני יותר משני עשורים, הגיע גנרל ישראלי לביקור אצל עמיתו הטורקי. הוא זכה לשלושה ימים מלכותיים באיסטנבול, באנקרה ובאתרים נוספים, כולל כל הכיבודים והפינוקים האפשריים. הצבא הטורקי היה אז בשיא תפארתו. בשיא הביקור שטו שני הגנרלים ביאכטה הפרטית המפוארת של הגנרל הטורקי במימי הבוספורוס. באותה תקופה כבר החל האסלאם בטורקיה להרים ראש, ובקיעים ראשונים נבעו בחומות ה"כאמליזם", תורתו של מייסד טורקיה המודרנית כמאל אתאטורק, שהקים את הרפובליקה החילונית־דמוקרטית כחלופה לעותמאניות האסלאמיסטית המסואבת. "מה יקרה", שאל הגנרל הישראלי את עמיתו הטורקי, "אם האסלאמיסטים יעלו לשלטון?". הגנרל הטורקי פרץ בצחוק. "אז נטאטא אותם משם וניטול את המושכות בחזרה", ענה בשאננות.
אתמול התברר כי הימים שבהם הצבא הטורקי היה "מגן הדמוקרטיה" חלפו. הצבא הטורקי זקוק שמישהו יגן עליו מפניה. אם ההפיכה הזו הייתה מתרחשת לפני עשר או חמש שנים, היה לה סיכוי. בשנים האחרונות העמיק ארדואן את חדירתו גם לצבא, פיזר בצמרת גנרלים מטעמו, ביער קיני התנגדות והשליך מאות קצינים לכלא. דמוקרטיה ודיקטטורה מתערבבות זו בזו בטורקיה. בסוף, המאבק הוא בין החילוניות והליברליות לבין האסלאם. דווקא הדמוקרטיה היא כלי בידיו של האסלאם כדי להדביר את החילוניות. כשלא יהיה בה עוד צורך, יטאטאו גם אותה. טורקיה בדרך להיות דיקטטורה נשיאותית אסלאמיסטית.
2. זה מה שקורה כשהפיכה צבאית נתקלת במהפכה אזרחית. הקצינים הטורקים חשבו שטנקים סביב שדה התעופה, חיילים על הגשרים ונגמ"שים מול תחנות השידור הגדולות, יספיקו. הם טעו. ככה עשו הפיכות צבאיות בעולם הישן, אבל הממזרים שינו את הכללים ושכחו להודיע לטורקים. המהפכה הגדולה ביותר של העידן החדש היא מהפכת התקשורת, שהולידה את הרשתות החברתיות ואת עולם הרשת הדיגיטלית שהופכת כל מפגין לתחנת שידור. פעם, כדי לשלוט באינפורמציה וברחובות היית צריך להשתלט על תחנת רדיו. היום, צריך נגישות לרשת. מי ששולט ברשתות החברתיות שולט בעולם. הכל נקבע שם. שום צבא לא יכול להכריע עם שיוצא לרחובות בהמוניו.
צחוק הגורל הוא שהפייסבוק לייב, שארדואן מנסה לדכא ברחבי טורקיה בשנים האחרונות, הוא זה שהציל אותו. כמו שבוריס ילצין טיפס בזמנו על הטנק הסובייטי ובלם בגופו את ניסיון ההפיכה הנגדית של הצבא במוסקבה, כך צץ הפעם ארדואן במכשיר הסלולרי של מגישת הטלוויזיה ב־CNN טורקיה, והתראיין בלייב. זה נראה מחתרתי, אבל זה עבד.
מנצח מי שתומכיו מוכנים להקריב, להשקיע ולהציף את הרחובות. כפי שחמאס ניצח בעזה ב־2007 את עשרות אלפי נושאי הנשק של הפת"ח, כך תומכי ארדואן השתלטו ביום שישי בלילה על איסטנבול ועל אנקרה וטאטאו ממנה את החיילים המבוהלים. הארדואנים נהרו בהמוניהם לרחובות. השמאל החילוני הטורקי, מדוכא ונצור כבר שני עשורים, הסתפק בתפילה חרישית להצלחת הצבא.
שוחרי הדמוקרטיה האמיתית והתקשורת החופשית בטורקיה זקוקים עכשיו לרחמי שמיים. הסולטן כבר כאן, והוא שוחר נקם ועמוס שיכרון כוח כפי שלא היה מעולם.
3. עוד מוקדם להעריך מה בדיוק היה שם. התיאוריה ההגיונית ביותר כרגע היא מהלך חפוז של תומכי מנהיג האופוזיציה פתהוללה גולן, שידעו כי ארדואן עומד לפתוח במסע טיהורים אגרסיבי בצמרת השלטון ולזרוק חלק מהם לבתי הסוהר.
השעות שבין 22:00 בערב ל־04:00 לפנות בוקר, בין יום שישי לשבת, היו קשות למנהיגי האזור והמעצמות. ארגוני המודיעין השונים מתחו את כל יכולותיהם כדי לנסות לענות לשאלותיהם הנואשות של מנהיגים כאובמה, נתניהו, א־סיסי, מרקל ופוטין: מה קורה בטורקיה? מי נגד מי? לטובת מי אנחנו?
בשעות הראשונות השתרר שקט חשוד בין הבירות השונות. האמריקאים, שאימצו את תורת ה"מנהיגים מאחור", התעשתו מתישהו והודיעו על תמיכה בממשלה הטורקית הנבחרת. כאילו הייתה להם ברירה. אובמה הוא בוגר מאוכזב של שתי הפיכות במצרים, שבהן הקפיד להתייצב מאחורי הצד הלא נכון. המבוכה הייתה רבה גם בישראל. לא מעט תפילות חרישיות להצלחת הצבא הטורקי נשמעו בירושלים ובתל אביב, אבל למרבה המזל השתיקה נשמרה. היו גם כאלה ששאלו את עצמם איך ניראה אם דקה אחרי ההתנצלות, הפיוס ותשלום הפיצויים, יירד ארדואן מבימת ההיסטוריה. ובכן, השאלה הזו נחסכה מאיתנו. ארדואן לא הולך לשום מקום.
4. על הדרך, נשכח הפיגוע המפלצתי בניס. הכל כבר נכתב ונאמר על דאע"ש ועל טרור היחידים שמכה שם, כאן ובכל מקום. מכל הדברים שנשמעו בימים הנוראים האלה, הכי נכון, אמיתי ואמיץ היה ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס, שאמר בסוף השבוע את האמת הפשוטה והברורה: "נצטרך ללמוד לחיות עם הטרור". בעידן הנוכחי, בנסיבות הנוכחיות, זה מה שיש. אי אפשר לנצח קיצוניות דתית גועשת, השוטפת את מוחותיהם של מאות מיליונים בכל מקום שבו יש wifi. לטרור הזה אין תשתיות, אין היררכיית פיקוד ואין ערי בירה. הוא נמצא בלבבות. צריך לחשק שפתיים, להדק את סידורי הביטחון וללמוד לחיות איתו. במילים אחרות, העולם צריך להפוך לישראל. אנחנו חיים ככה כבר 67 שנה, ומסתדרים לא רע.