חירות, שוויון וטרור: הזכות לחיים קודמת לדמוקרטיה

זאת חוכמה שלאחר מעשה, לשפוט את מה שנראים ככשלי האבטחה שהעצימו את הרצח ההמוני שהתרחש ביום הבסטיליה בעיר ניס בצרפת ביום חמישי. הנה דוגמה אחת: בכניסה לאתר שבו התקיים מופע זיקוקי הדי-נור, בהשתתפות כ־100 אלף צופים, הוצבו מחסומים מפלסטיק. אם המחסומים היו עשויים מבטון עם דוקרנים, אפשר שהמפגע לא היה מצליח לפרוץ פנימה. אך גם אם היה חודר, היו צמיגי משאיתו המנוקבים מונעים את המשך מסע ההרג לאורך כמעט שני קילומטרים, וחיי רבים היו ניצלים. אבל האמת היא שגם המודיעין הטוב ביותר בעולם וגם סידורי האבטחה היעילים ביותר אינם יכולים למנוע את התופעה המכונה "מפגע בודד" או "סולו ג'יהאד".

שירותי הביטחון יכולים לשתול סוכנים בקרב ארגוני טרור ובתאים שלהם, הם יכולים להאזין לשיחות טלפון, לחדור למחשבים, לשאוב מידע, להאזין לצ'טים, ליירט אימיילים ולעקוב אחר דרשנים ומטיפי דת קיצונים במסגדים, שמכוונים צעירים לבצע פיגוע טרור בשם אללה.

ישראל היא למודת ניסיון בתחום. ובכל זאת, בעשרת החודשים האחרונים, מאז החל גל הטרור הפלסטיני במתכונתו הנוכחית, אנו רואים עד כמה קשה לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) לסכל פיגועים של בודדים. בתקופה זו בוצעו כ־240 פעולות טרור מסוגים שונים ועוד כ־300 סוכלו. רוב הפיגועים היו ביוזמת בודדים, ללא כל עבר ביטחוני או השתייכות לארגון טרור. גם למחבל מניס.

למוחמד לאחווייג' בוהלל בן ה־31 לא היה עבר ביטחוני ושמו לא היה מוכר לשירותי הביטחון. היה לו רק רקע פלילי, בשל הסתבכותו עם החוק בעבירות קלות ובמעשים של אלימות במשפחה. הוא הכה את אשתו ועל רקע זה בני הזוג, שלהם שלושה ילדים, התגרשו.

סוכנויות הביון אינן יכולות לדעת מה מתרחש בראשו של אדם שמחליט יום אחד להיות טרוריסט ולבצע רצח המוני. בוהלל אומנם נסע לפני שלוש שנים לביקור מולדת בטוניסיה - היצואנית הגדולה ביותר של מתנדבים לארגון הטרור, שמאות מצעיריה נלחמים בשירות המדינה האסלאמית בשדות הקטל של סוריה ועיראק - אך אין שום הוכחות כי הוא עבר שם תהליך של הקצנה או שהצטרף לשורות דאע"ש באותו ביקור מולדת.

שר הפנים של צרפת אמר בסוף השבוע כי בוהלל עבר תהליך זריז של הקצנה דתית רק בתקופה שקדמה לפיגוע. אף שדאע"ש נטל בדיעבד אחריות למעשהו, רבים הסיכויים שבוהלל היה מפגע בודד, ללא השתייכות ארגונית, שפעל בהשראת המסרים של המדינה האסלאמית ואל-קאעידה.

יעד מספר אחת

נטילת האחריות של דאע"ש לפיגוע אין פירושה שמישהו מטעם הארגון היה בקשר עם המפגע מניס. בעבר כבר נטלו דוברי המדינה האסלאמית אחריות לפעולות, שלכל היותר נעשו בהשראתם, אך לא ביוזמתם.

נטילת האחריות היא עוד ביטוי להיחלשות של ארגון הטרור בשדות הקרב בסוריה ובעיראק. ככל שהמדינה האסלאמית מאבדת שטחים במאבקיה הבלתי פוסקים בחזיתות רבות מדי, כך גוברת מצוקתה והיא מאיצה את מאמציה לבצע פיגועי ראווה במדינות מערביות, בסגנון הישן והמוכר מהעשור הקודם של יריבתה אל־קאעידה, אם כי באכזריות רבה יותר. יעיד על כך חודש הרמדאן, שהיה עד לפיגועים נוראיים בבגדד (כמעט 300 הרוגים), בדאקה בירת בנגלדש (29 הרוגים), ועוד שלושה פיגועים קטנים יותר שהתרחשו במקביל בערב הסעודית (חמישה הורגים).

בשנים האחרונות הייתה צרפת ליעד הבולט ביותר לפיגועי טרור מקרב מדינות האיחוד האירופי. בארבע השנים האחרונות התרחשו על אדמתה 15 פיגועי טרור, שבהם נהרגו כ־240 אנשים. יש לכך סיבות רבות: בצרפת יש הריכוז הגדול ביותר באיחוד האירופי של אוכלוסייה ממוצא מוסלמי. מספרם המדויק לא ידוע, משום שהחוקה הצרפתית אוסרת לשאול שאלות על דתו של אדם, ואולם על פי הצהרות במשאלים שונים, ההערכות מדברת על מספר שבין חמישה לשישה מיליון מוסלמים, שמהווים בין 6%־9% מכלל האזרחים.

המוסלמים בצרפת נמנים עם שכבות המצוקה, רבים מהם חיים בגטאות וחשים כי החברה מתנכרת להם ואינה מקבלת אותם. וזה עוד לא הכל: בצרפת פועלים מסגדים רבים שהם בתי גידול להסתה, לשנאה ולתהליכי הקצנה דתיים. אלה כמובן אינן נסיבות מקלות שצריך לקבלן.

עובדות אלה ורבות אחרות ידועות לרשויות החוק במדינה, ועל כן על רקע רצף אירועים שכזה היה מצופה ששירותי הביטחון והמשטרה יעשו יותר ויצליחו יותר בסיכול הטרור - וזאת הביקורת המרכזית שמופנית כלפי ממשלו של הנשיא פרנסואה הולנד. גם הטענה כי המחלוקות בין נותני השירותים השונים – בעיקר בין המשטרה הלאומית ומשטרת המחוזות והערים לבין שירות הביטחון הפנימי - על חלוקת גזרות העבודה, תחומי האחריות והסמכויות, שפוגעים בשיתוף הפעולה ביניהם, אינה יכולה להצדיק את התוצאות.

הצעד הראשון והחשוב ביותר למאבק יעיל בטרור הוא ההכרה כי יש בעיה. ממשלת צרפת והממסד צריכים להפנים שהם ניצבים בפני איום מתמשך מצד המדינה האסלאמית ואל־קאעידה בצפון אפריקה. עד כה נראה שעדיין הכרה זאת לא חלחלה לתודעה ורבים בצרפת, בעיקר בממשל ובממסד, ממשיכים להאמין שמדובר בתופעה אקראית וזמנית.

אגב, גם לישראל ולישראלים נדרשו שנים רבות כדי להפנים שהטרור אינו הולך לשום מקום, ושהוא כאן כדי להישאר איתנו שנים רבות. רק כתזכורת: כשרפי איתן, יועץ ראש הממשלה ללוחמה בטרור, אמר בראשית שנות ה־80 כי נגזר על ישראל לחוות עוד מאה שנות טרור, קמו עליו רבים וזעמו על נבואת הזעם שלו שהשמיטה, לשיטתם, כל תקווה להסדר או לשלום.

מאה אחוז ביטחון

האיום על צרפת מקורו חיצוני אך גם, ואולי בעיקר, פנימי, מצד הצרפתים שמקבלים השראה מבחוץ בעזרת הרשתות החברתיות, שהופכות למנוע הגיוס, ההנעה, ההפעלה וההכוונה העיקרי של הטרוריסטים. וגם זה לא ממש חדש. תפקידן של הרשתות החברתיות ידוע ומוכר זה עשור וחצי לפחות, מאז אירועי ה־11 בספטמבר 2001.

בתגובה לפיגוע בניס, כמו לאחר הפיגוע בתיאטרון בטקלן (שבו נהרגו 129 בני אדם) הודיעה ממשלת צרפת שתגביר את תקיפות האוויר נגד מעוזי המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק. זה חשוב, אך לא מספיק.

צרפת, והמערב בכלל, נדרשים להבין כי כדי לייעל את המאבק עליהם לאמץ אמצעים שישפיעו על שגרת יומם ואורח חייהם. עליהם לשפר את הכיסוי המודיעיני, לא רק של יחידים חשודים בפוטנציה או של תאי טרור בהתהוות, אלא גם של השכונות שבהן הם גרים. שירותי הביטחון צריכים לגייס יותר מומחים ואנשי מקצוע שדוברים ערבית ושבקיאים בניבי השפה ובהלכות הדת והקוראן. עליהם לפקח באופן הדוק יותר על המסגדים והדרשנים, ואם צריך גם להדיח את אלה שמביעים דעות שקוראות לצאן מרעיתם לצאת למלחמת קודש. אך לשם כך נדרשים חוקים ותקנות חדשים.

כשחברות מערביות בכלל וצרפת בפרט נאלצו להכריע בשאלה ביטחון או דמוקרטיה, נטתה המטוטלת לקוטב השמירה על ערכים כמו חופש ביטוי, חופש תנועה והימנעות מפגיעה בפרטיות ובזכויות האזרח, המקודשות מאז המהפכה הצרפתית לפני 227 שנים. עתה הגיע הזמן שתתגבש ההכרה שהזכות לחיים היא לא פחות חשובה וקדושה מהערכים שעושים את החיים לכאלה. האיזון שברירי וצריך להשתנות מעט, כדי שהמטוטלת תזוז לקוטב הביטחון, גם על חשבון הגבלות מסוימת של הערכים הדמוקרטיים.

ועדיין, גם אם יינקטו כל האמצעים האלה ואחרים, אין שום ערובה שהטרור על אדמת צרפת או נגד יעדים צרפתיים (או מערביים) ייעקר מן השורש. ולראייה, גם ישראל, על ניסיונה האדיר ובפיתוח אמצעי האבטחה שרבים מהם זוכים לחיקוי בעולם, אינה מצליחה לספק ביטחון מלא לאזרחיה. אין דבר כזה מאה אחוז ביטחון.

ובכל זאת אפשר להיות אופטימיים. אל-קאעידה החלו בפעולות הטרור הגדולות שלהם ב־1998, בפיצוץ שגרירות ארצות הברית בקניה ובטנזניה. לקח לארצות הברית ולמערב כעשור, שבו נמנו כ־3,000 הרוגים רק בפיגועי ה־11 בספטמבר, כדי לפגוע ולמעשה כמעט לחסל את הארגון ושלוחותיו. דאע"ש החל לפעול לפני כשלוש שנים, כך שיידרשו עוד כמה שנים כדי למגר אותו. וגם אז הרעיון עצמו לא יחלוף מן העולם.