ראש הממשלה התייצב אתמול באזור הנוחות שלו, על בימת הכנסת, ונתן הופעה מצוינת. זו הבלאטה של נתניהו. תנו לו דוכן נואמים, מיקרופון ושאלות קשות, הוא לא צריך יותר. בתחום הנאומים אין לאיש תחרות, לא רק כאן בלבנט, אלא בעולם כולו. מה גם שהחברים בכנסת התעקשו לשאול את כל השאלות הלא נכונות והרימו לו להנחתות.
כשביבי הכחיש את עניין החקירה בעניין הדרכון הזר שהמוסד הנפיק לבנו יאיר והחשבונות הסודיים בפנמה, הוא צדק. לא היה, לא נברא. בשבועות האחרונים מתפשטים ברשת כמה פוסטים, בלוגים ואגדות אורבניות משוללות כל יסוד. בחירות 2015 לא נגנבו, דרכון זר אין, גם לא הלבנות כספים בפנמה. אפשר להירגע. הכל מצוץ מהאצבע.
כשראש הממשלה חזר על הסלוגן הקבוע שלו, שלפיו בודקים וחוקרים על אודותיו ועל אודות משפחתו שנים ו"אף פעם לא מצאו כלום, כי אין כלום", הוא לא דייק. ראשית, מצאו. לא תמיד הממצאים מתגבשים לכדי כתב אישום, אבל כשמדובר בדמות ציבורית, במנהיג נבחר, גם ההיבט הציבורי-מוסרי-ערכי משחק תפקיד. בפרשת בראון-חברון, היועץ המשפטי דאז אליקים רובינשטיין אמר על נתניהו דברים קשים, אך נמנע בסופו של דבר מלהגיש כתב אישום. בפרשת עמדי והמתנות, המשטרה המליצה להגיש נגד נתניהו ורעייתו כתבי אישום, פרקליטת המדינה אימצה את ההמלצה הזו וכתבה חוות דעת קטלנית על התנהלות המשפחה, אבל אותו יועמ"ש נחלץ שוב לעזרתם של בנימין ושרה נתניהו, וסגר את התיק. אחד השיקולים המרכזיים שלו הייתה העובדה שנתניהו כבר פרש מפעילות ציבורית והלך לעשות לביתו. פוליטיקאי לשעבר, למה להתעקש להמשיך לרדוף אחריו?
אבל הוא חזר. בעצם, הם חזרו. בפרשת מעונות ראש הממשלה, אחרי דוח קטלני של מבקר המדינה הגיעה חקירת משטרה, ובעקבותיה המלצה להגיש כתב אישום נגד רעיית ראש הממשלה.
ספירת מלאי, עד עכשיו: יש לנו כבר שתי המלצות משטרה לכתב אישום (עמדי ומעונות ראש הממשלה), המלצת פרקליט מדינה לכתב אישום (עמדי והמתנות), דוח ציבורי חמור אחד (בראון-חברון) ועוד הזרוע נטויה. "לא מצאו כלום, כי אין כלום", ביבי? ממש לא. מצאו המון, והצלחת לחמוק בעור שיניך. בשלב מסוים השלווה תופר.
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התייצב אתמול בוועדת חוקה של הכנסת והופצץ גם הוא בשאלות על אודות הבדיקה/חקירה בעניינו של ראש הממשלה. מנדלבליט אמר שראש הממשלה לא יודע דבר על אופי הבדיקה והעניינים הנבדקים. טוב שכך. זה לא מובן מאליו. יכול להיות שנתניהו אכן מאמין ש"אין כלום". מצב רוחו בשבועיים האחרונים סביר, הוא לא מתוח במיוחד ולא נראה מודאג, גם למי שעובדים איתו ופוגשים אותו. מצד שני, החקירה ממשיכה להתנהל וגם להתקדם, ארי הרו נחקר אתמול שעות ארוכות וייחקר כנראה גם היום. העניינים הנחקרים קשורים לכסף ולהתנהלות. נדמה לי שרשימת הנחקרים לא מתחילה ולא תיגמר בהרו, הרוב עוד לפנינו ועלילות רבות צפויות לכל העוסקים במלאכה. גם השלווה של נתניהו תופר, בשלב כזה או אחר.
שתי קדנציות יותר מדי
שאלה מעניינת שאלה אתמול את נתניהו יו"ר סיעת המחנה הציוני, ח"כ מרב מיכאלי. היא עימתה אותו עם ההכרזה שנתן בזמנו במעגל של דן שילון, שלפיה אם ייבחר לראשות הממשלה, לא יכהן יותר משתי קדנציות. נתניהו הצעיר הסביר שמה שראש ממשלה לא עושה בקדנציה הראשונה, הוא יתקשה לעשות בשנייה, ומה שלא יעשה בשנייה, כבר לא יעשה. אין סיבה לכהן יותר משתי קדנציות, קבע. והנה, הוא כבר קדנציה רביעית. נתניהו הסביר למיכאלי שזה לא הוא ששולח את עצמו בכל פעם מחדש לתפקיד ראש הממשלה, אלא עם ישראל. פסק דינו של הבוחר.
התשובה אינה רלוונטית. נתניהו לא הצהיר שלא ייבחר ליותר משתי קדנציות, אלא הסביר ונימק מדוע לא צריך לרוץ ליותר משתי קדנציות. את ההבטחה ההיא הוא הפר, אבל היא לא הראשונה, וגם לא האחרונה, שהושמעה מפיו לשווא. המנהג החדש של "שעת שאלות" עם ראש הממשלה שנוסד אתמול בכנסת הוא חידוש מרענן בחייו של הפרלמנט הישראלי. חבל שיו"ר הפרלמנט, יולי אדלשטיין, לא הצליח להימנע גם הפעם מחשבונאות זולה (מנע משלי יחימוביץ' את זכות השאלה). איפה הוא, ואיפה קודמו. אין סיבה שראש הממשלה לא יענה פעם בשבוע במשך שעה לשאלות הח"כים. מהתקשורת הוא מתרחק (מסתער עליה רק לפני בחירות, והיא, בטמטום חושים, מתמסרת), אז שהח"כים ינסו לקבל תשובות על שאלות קשות. עליהם הוא לא יכול להשתלט, אותם הוא לא יכול להשתיק. מה גם שערב השאלות ותשובות אתמול בכנסת הנפיק את אחת ההברקות הפרלמנטריות הגדולות של העת האחרונה, כשזהבה גלאון השתיקה את מירי רגב במשפט מדויק אחד: "אייל גולן קורא לך".