בניגוד לטורקיה, שבה מי שרוצה להחליף את השלטון שולח טנקים לרחובות, במדינת ישראל השיטות הן הרבה יותר מתוחכמות, ובעיקר סמויות מן העין. עם זאת, הסיכוי שלהן להשיג את מטרתן אינו טוב יותר. צר לי על שאני נאלץ לומר את הדברים, אבל כשאני צופה בהליכי "הבדיקה" שהיועץ המשפטי לממשלה נותן להם יד, אינני יכול שלא לראות את קווי הדמיון בין ישראל לטורקיה. אין בכך כדי לומר חלילה שאביחי מנדלבליט רוצה בשינויים בלשכת ראש הממשלה, אלא שהוא נכנע ללחצים של כנופיות רחוב שלא מעט שנים דורשות את מה שלא עולה בידן להשיג ביום הקלפי.
אינני יודע כמובן מה הוליד את "הבדיקה", אולם אני בטוח שאין כמותה בשום מקום אחר בעולם הנאור. צפיתי, למשל, בהליכי החקירה שקיים ה-FBI בעניינה של הילרי קלינטון בנושא מאוד קונקרטי: השימוש שעשתה במחשב האישי לשם משלוח וקבלת מיילים הנוגעים לעבודתה במשרד החוץ, בעת כהונתה שם. בחקירה זאת הכל היה גלוי וברור לציבור, לא ניתנה לחוקרים יד חופשית לחפש עבירות כלשהן, ולא התקיים מסע ציד בהרשאתה של התובעת הכללית. לעומת זאת, כאן ההתנהלות אחרת. חזקת החפות הפכה לחזקת האשמה. שמות של "עדי מדינה" צצים חדשות לבקרים. פרשני חרטא, שליחיו של מחנה אוסלו הכושל, הלא רלוונטי, מאיצים כל העת ביועץ המשפטי לסגור עניין. אצה להם הדרך לנסות ולהדיח את ראש הממשלה המכהן.
מעת לעת הם מביאים קטעי מידע לכאורה שהודלפו להם בידי שטינקרים במשטרה. חבל שכך נראית אכיפת החוק במדינת ישראל. ציידי עבירות יש רק במשטרים טוטאליטריים. בספרו של פרנץ קפקא, "המשפט", סיטואציות כאלה מתוארות במלוא כיעורן. מניחים בפני האזרח ק' דפים לבנים, ריקים, ומבקשים ממנו למלא אותם בעבירות שהוא כביכול ביצע.
אז נכון שאי אפשר להשוות בין ראש ממשלה לבין גיבור ספרו של קפקא, אבל השיטות דומות; והן לא רק דומות, הן מבחילות ומזכירות לי שיטות משפט שכבר אין כמותן בשום מקום אחר. עוד הן מזכירות לי חקירות קודמות שנפתחו בקול תרועה רמה ערב הבחירות בעיקר, ומתו לאחריהן בקול נפיחה המעלה צחנה לא נעימה.
לא חשבתי שאגיד דברים כאלה אי פעם, לאחר שנים כה רבות שבהן אני משמש במערכת המשפט - לא כאיש מרות, אלא כמי שעמד כל העת לצדם של נאשמים אל מול מערכות דורסניות - אבל מחול השדים שמתנהל כעת יוצר בי את הרושם שגורמים משולחי רסן פשוט מאיימים על עצם המושג שלטון החוק.
למשל כוחם הלא מרוסן של אנשי הפרקליטות שמתנגדים לכל הליך של ביקרות חיצונית (וצריך להאזין בעניין זה לשופטת בדימוס הילה גרסטל), יחד עם המהפך שיצרו השופטים בבית המשפט העליון כשנטלו לעצמם סמכויות שאינן מעוגנות בחוק - צריכים לזרוע בלב כל אדם הגון חרדה של ממש.
זאת מערכת שמקדשת משפח, ולא משפט. הטנקים שלה שועטים לכל עבר, וקריאות העידוד מן העומדים על המדרכות בצדי הדרכים רק מעידות על הארוגנטיות של מי שמעודד תופעות מעוררות חלחלה מהסוג שדרס בזמנו את שר המשפטים יעקב נאמן או את ראובן ריבלין, מי שהיה מועמד לתפקיד הזה.