תאגיד השידור הציבורי נולד בחטא - ומוטב שימות מות נשיקה. לא הייתה כל סיבה עניינית להקמתו. מי שביקש "להרוג" את רשות השידור, המוכרת לכולנו באיכות שידוריה, לא עשה זאת מסיבות ענייניות.
נכון שהיו ליקויים לא מעטים ברשות הקיימת. גם אני ראיתי אותם, כמי שבמשך שנים לא מעטות הגיש במסגרת הזאת תוכניות טלוויזיה ורדיו ביחד עם אלוף (במיל') אורן שחור. אבל את הליקויים האלה אפשר היה לתקן. דברים כאלה נעשים כל העת ברשויות ציבוריות אחרות.
את כיסי האבטלה הסמויה אפשר היה לייבש, גם על חוסר היעילות ניתן היה להתגבר. לא צריך היה להקים רשות אחרת שאין בה מאומה טוב יותר, מלבד ההזדמנות לייבא "טאלנטים", חברים של חברים, שלא ברור היכן הם התחבאו עד עכשיו.
ז'וז'ו אבוטבול, מגיש ותיק בקול ישראל, שאת יושרתו ואת ישירותו אני מכיר הרבה שנים, טען לאחרונה שיש הרבה "נפוטיזם" באופן שבו מגייסים את האנשים לתאגיד החדש, ואני מאמין לו. מפטרים אנשים טובים, מסורים, מקצועיים לעילא ולעילא; ומקבלים לעבודה אחרים שאין לדעת את טיבם. והכל נעשה תחת הדגל המזויף של הקמת רשות ציבורית עצמאית. אין מאומה בתאגיד החדש שלא היה ידוע קודם, ואין כל ביטחון שמה שישודר שם יהיה נקי מכל הטיה פוליטית. מי שרצה בו, ידיו לא היו לגמרי נקיות.
ובכלל, מי שטוען בלהט שהדחייה בפתיחת שידוריו של התאגיד החדש נועדה להבטיח לראש הממשלה את המשך השליטה ברשות השידור הנוכחית אינו יודע על מה הוא שח. על מי בדיוק הוא יכול להשפיע, על קרן נויבך? על אריה גולן? על גאולה אבן?
יכולתי להזכיר כמובן עוד שמות, הרבה שמות, אבל אינני עושה זאת שכן כוונתי היא להראות עד כמה רבה הצביעות במערכות של ערוצי התקשורת השונים. אין מאומה תמים בקול הזעקה שתגרני הפרשנויות משמיעים. במשך עשרות שנים הייתה התקשורת במקומותינו נשלטת בידי אותם אנשים. רובם ככולם, למעט אי פה אי שם איזה עלה תאנה, היו בעלי גוון פוליטי מאוד מסוים. מעולם לא התקיים פה שוק החלפת דעות אמיתי.
אז מה יקרה לחופש הביטוי, כביכול, אם בראש גלי צה"ל יעמוד לראשונה איש ימין? נניח, רק נניח, ששר הביטחון ימנה את שרון גל לתפקיד הזה. במה הוא נופל מכל קודמיו? האם נחמן שי, מינוי פוליטי מובהק, היה טוב ממנו? ואולי לא יהיה זה כל כך רע אם עוד ערוצי תקשורת, כאלה שיקבלו רישיון הפעלה, יעלו לאוויר? השמיים באמת יפלו אם לאמנון אברמוביץ' או לרביב דרוקר יהיו פחות צופים?
קצת חבל לי על ההתלהמות המתרגשת עלינו בימים האחרונים. לא הסכנה לחופש הביטוי או החשש לאיתנותה של הדמוקרטיה הישראלית מטרידים את הקופצים בראש. מה שמפחיד אותם זה אובדן השליטה בסדר היום הציבורי, והפסד של קצת מזומנים. אז כמו בכל תחום אחר, הטובים ישרדו וכל האחרים יצטרכו להסתפק בהרבה פחות. ומי שהרוויח עד עתה עשרות אלפי שקלים בחודש יצטרך, אולי, לחפש לעצמו עבודה נוספת כדי להשלים את הכנסתו החודשית; כמו שעושים מאות אלפי אזרחים מן השורה.