הקמת תאגיד השידור היא גם הזדמנות לתקן עוול רב שנים כלפי יוצרים

נכון שכשאתם נתקלים באין ספור הכתבות על תאגיד השידור הישראלי ורשות השידור אתם לא מצליחים להבין מי נגד מי, ובעיקר - למה זה צריך לעניין אתכם? הרי מה זה משנה. ערוץ אחד ישן, ערוץ אחד חדש. ממילא, מי רואה את הדבר הארכאי הזה? תעביר לערוץ 2, עשה טובה. יש ריאליטי.

אבל זה צריך לעניין אתכם. אפילו מאוד. ואני לא מדבר כרגע על הפן העקרוני, והחשוב מאין כמוהו, של חופש ביטוי, תקשורת חופשית וגו'. אלא על האינטרס הצר והאנוכי של כל אחד מכם, היושב בסלון מול המסך, ומקטר - בצדק מוחלט - ש"כבר אין מה לראות בטלוויזיה".

תחשבו לרגע על יצירות המקור המשודרות בשנים האחרונות. בערוצים המסחריים, 2 ו־10, כבר כמעט אין מקום לדרמה ישראלית טובה, סיטקום שהוא טיפה'לה יותר מתוחכם מ"סברי מרנן", או יצירה דוקומנטרית אמיתית. זה פשוט לא משתלם להם. בחישוב של השקעה מול רייטינג, עדיף להפיק תוכניות ריאליטי, או דוקו לייט בשני שקל. וקשה להאשים אותם. מדובר בעסק פרטי שמטרתו להרוויח. זה משאיר אותנו עם הוט ויס, שמשקיעות אומנם יותר ביצירה מקורית, אבל בכמות מוגבלת. מה גם שמינוי לכבלים או ללוויין עולה מאות שקלים בחודש. אז זהו? זאת גזירת גורל?

ממש לא. בישראל יש ריכוז של יוצרי טלוויזיה סופר מוכשרים, עם המון יכולות וניסיון. ומצד שני, וזה האבסורד הגדול, יש גם התחייבות של המדינה להשקיע סכומי כסף גדולים ביצירה טלוויזיונית. משרד האוצר הנוכחי אישר השקעה של 220 מיליון שקל בשנה להפקות בערוץ ציבורי. זה סכום אדיר, שיכול לייצר עשרות הפקות איכות. ועוד כאלה שלא מחויבות רק להשגת רייטינג גבוה, הרי מדובר בערוץ ציבורי. סכומים דומים אושרו גם בשנים האחרונות.

אז מה קרה להם? איפה ההפקות החדשות? בואו נלך קצת אחורה. אחד החטאים הגדולים של רשות השידור הישנה היה שהיא לא הוציאה מספיק הפקות לגורמים חיצוניים. למה הכוונה? בתוך הרשות היה הרבה מאוד כסף. אבל מרבית אנשי הטלוויזיה בישראל הם עצמאים, לא עובדי רשות. במקום שחלק גדול מהכספים האלה, כספי ציבור כמובן, יוקצו להפקות חיצוניות, שאותן יפתחו טובי היוצרים בארץ, הן נשארו בתוך הרשות, שהפיקה תוכניות בעצמה, עם כוח האדם שלה.

נכון, גם ברשות היו אנשים מוכשרים מאוד, אבל ממש לא כולם. לחלופין, חלק מההתקשרויות שכן נעשו מול מפיקים חיצוניים היו נגועות בניגוד עניינים, שלא לומר שחיתות, מה שהביא לכך שלא פעם מי שקיבל עבודה היו המקושרים, לאו דווקא המוכשרים. בשורה התחתונה, המוני אנשי טלוויזיה ישראלים בעצם הודרו מהערוץ הציבורי, שכולנו מימנו מכיסנו.

לפני מספר שנים החליטה המדינה לתקן את העיוות הזה ואילצה את הרשות להקצות חלק ניכר מכספיה להפקות חיצוניות. אבל בגלל המאבקים על אופי הרשות ואין ספור הדחיות בדרך לרפורמה, הכספים האלה מומשו רק בחלקם.

כשהוחלט על הקמת תאגיד שידור חדש, אחת ממטרותיו המרכזיות הייתה ליצור גוף רזה יחסית, שכמעט לא מפיק תוכניות בעצמו אלא מוציא אותן להפקות חיצוניות - על פי מדיניות שהוא מתווה. לפני כחצי שנה בערך התאגיד הוציא שורה של מכרזים במטרה להפיק עשרות תוכניות חדשות. קומדיות, דרמות, בידור, דוקומנטרי. כל תעשיית הטלוויזיה הרעבה בישראל הסתערה על המכרזים האלה. השמות והכישרונות הכי גדולים שיש. אם הכל ילך כמתוכנן, ואם המכרזים יטופלו בדרך של מינהל תקין, תוך שנה או שנה וחצי תוכלו ליהנות כצופים מפרץ חסר תקדים של יצירה מקורית.

יש לי הרבה סימפתיה לאנשי רשות השידור. כתבתי כאן לא פעם על כך שמרביתם היו קורבנות של הנהלות כושלות והתערבות פוליטית. אבל לצד הדאגה לזכויות עובדי הרשות (ולחלופין - עובדי התאגיד החדש), שוכחים כאן לגמרי מאלפי אנשי הטלוויזיה העצמאים, נטולי הזכויות, שמשוועים לפרנסה ונרמסים כל פעם מחדש. אולי הפעם, אחרי כל כך הרבה שנים, יקום גוף שידור ציבורי שיוכל לספק להם עבודה מכובדת. העונג, כמו שהסברתי, יהיה כולו שלכם.

על הסכין

בכל יומיים מתגלה כאן רב חדש, עם ארסנל של דעות חשוכות. אין לי ספק שהתקשורת עטה בשמחה כמעט מוגזמת על ההתבטאויות האלה. ושיש גם הרבה רבנים אחרים, מתונים בהרבה. אבל כל אלה הם לא תירוץ. למה אנחנו שומעים כל כך מעט קולות, מתוך הציונות הדתית, שמגנים את דברי הרבנים? האם מדובר בפחד, בבושה או בהזדהות שקטה?

“ארץ נהדרת" סיימה עוד עונה, ונדמה לי שהפעם אנשיה ראויים לצל"ש מיוחד, כי הם עושים את הבלתי ייאמן. גם מתמודדים מול אווירה ציבורית שהיא כמעט הפוכה להומור ולסאטירה שלהם, וגם הולכים ומשתבחים כל הזמן למרות הגיל המתקדם. מערכוני “כמעט שבת שלום" הם כבר קלאסיקה של ממש, ברמה גששית כמעט.

טורי הרכילות בשבוע האחרון היו מלאים בסיקור הפרידה המלכותית של נינט טייב ויוסי מזרחי מישראל, בצירוף הניתוח שהארץ פשוט קטנה על נינט. מדהים שמישהו עוד אוכל את זה. נינט היא זמרת נהדרת וסופר כריזמטית, שאחרי למעלה מעשור של פעילות לא הצליחה לבסס לעצמה קריירה אמיתית, שלא לדבר על להיט. כנראה שהבעיה היא לא בדיוק בארץ.