במוצאי שבת האוויר בתל אביב היה כבד. עלה לא זז. הלחות נשקה ל־70%. צעדתי בשדרות בעל ההון הידוע רוטשילד אל התכנסות שמארגן העיתונאי תומר אביטל. התכנסות שמתקיימת בכל ערב ונועדה להזכיר לנו שהקרב החברתי לא נגמר, או שלפחות יש מי ששומר על הגחלת. לא, המחאה החברתית אינה עומדת לחזור. אנשים התעייפו והבינו שהדברים הדורשים תיקון נתונים בסבך כלכלי, פוליטי ובירוקרטי (לא בהכרח בסדר הזה). ההבנה הזאת, בצירוף החום המעיק של תל אביב, משאירה את רובם בבית. אבל כל זאת עדיין לא אומר שלא ניתן לשנות.
אחד הדברים שהיה לי חשוב לדבר עליהם בפני הקהל שהסכים להיפרד מהמזגנים היה על מהותו של האינטרס הציבורי ועל התפקיד של האזרחים בשמירה עליו. ההתמקדות באינטרס הציבורי היא למעשה הדרך היחידה שבה יכולים בשלב זה אזרחי ישראל לשפר את חייהם. אינטרס ציבורי הוא מושג חמקמק ומעורפל. בעולם של משאבים מוגבלים וערכים מתנגשים הוא תמיד מצוי בסתירה פנימית. כך לדוגמה האינטרס הציבורי לנשום אוויר נקי וליהנות מריאות ירוקות מתנגש פעמים רבות עם האינטרס הציבורי להרחיב את היצע הדיור.
בהמשך לכך, האינטרס הציבורי אינו יכול להחיל על המדינה חובה משפטית. במדינה משוסעת כמו ישראל, איתורו הופך קשה במיוחד. המתחים והמחלוקות הפוליטיות, המגזריות, הכלכליות והעדתיות מקשים על מציאת מכנה משותף בין כלל האזרחים. בנוסף, הפגיעה המתמשכת באמון הציבור במוסדות הממלכתיים כגון הכנסת, בית המשפט העליון ולאחרונה גם הצבא שוחקת אותו. בהינתן מצב זה, אחת המשמעויות הבודדות שיכולות להיות מוסכמות כאינטרס ציבורי היא הפרדה בין דרג מדיני לדרג מקצועי.
הפרדה בין פעילותו של הדרג הממונה לבין זו של נבחרי ציבור היא אחד הדברים המבדילים מדינות דמוקרטיות מפותחות ממדינות פחות מפותחות. הפרדה זאת מבטיחה שמירה על זכויותיהם ועל דרכי הפעולה של הכוחות האופוזיציוניים והביקורתיים, ומשרטטת קו של שמירה על כללי משחק משותפים. בהמשך לכך היא יוצרת תשתית לאמון חברתי.
הפרשיות האחרונות של התערבות פוליטיקאים במשפטו של אלאור אזריה; ניסיון התערבותו של ראש הממשלה בתאגיד השידור הציבורי; התהליך שמעביר יו"ר הכנסת את ערוץ הכנסת; ולאחרונה הביקורת שהשמיעו גורמים בסביבת ראש הממשלה על דוח מבקר המדינה, שעסק בהתנהלותם של בכירי המדינה במהלך מבצע צוק איתן - כל אלו הן דוגמאות למעורבות פוליטית שפועלת נגד האינטרס הציבורי. בתוך כך היא מסייעת לא פעם לפוליטיקאים לגלגל את כישלונותיהם על הדרג המקצועי או להסתייע בדרג זה על מנת להסתירם.
ערעור על שיקול הדעת של צה"ל בנוגע לחייל היורה, כמו גם ניגוח דוח המבקר, סוללים את הדרך לפוליטיקאים לגלגל את האחריות לכישלונותיהם על הדרג הצבאי. הצנזורה על ערוץ הכנסת תוכל לסייע בידיהם להסתיר את רגעיהם המבזים.
הצורך לשמור על אי מעורבות פוליטית במוסדות הממלכתיים אינו רק האינטרס של האופוזיציה. הטבעתם של מוסדות אלו בפוליטיקה סופה שתביא לשיתוקם. הדרישה לשמירה על האינטרס הציבורי היא לפיכך נקודת התחלה ראויה שסביבה יכולה החברה הישראלית להתאחד. ממנה יהיה ניתן להמשיך ולהרחיב את המכנה המשותף.