ציפי לבני לא נולדה מן הים, תיאור שייחד הסופר משה שמיר לאחיו שנפל במלחמת השחרור בספרו "במו ידיו – פרקי אליק". היא מכהנת בכנסת מזה 20 שנים בקירוב, ובמהלכן ניסתה לא אחת להטביע את חותמה גם במגעים מול הפלסטינים. היא הייתה חברה בכמה ממשלות תוך שהיא מדלגת ממפלגה למפלגה, ובשיאה הייתה חברה בקבינט המדיני־ביטחוני בתקופתו של אהוד אולמרט.



לבני בוודאי ידעה אז שגלעד שליט נחטף ב־25 ביוני 2006 באמצעות מנהרה שנחפרה לתוך שטח ישראל. יתר על כן, היו בידיה ובידי חבריה לקבינט ידיעות מודיעיניות בדוקות על הכוונה לחטוף חייל או חיילים באמצעות מנהרה. מאומה לא נעשה בעניין זה. איש גם לא התנצל בפני גלעד שליט על השנים הרבות שבהן היה בשבי.



בהיותה שרת החוץ באותה ממשלה, לבני לא הציעה לצה"ל לכבוש בתגובה את רצועת עזה או לנקוט פעולת מנע כלשהי לאחר ששליט נשבה. פחות משלושה שבועות לאחר מכן חטף חיזבאללה את אהוד גולדווסר ואת אלדד רגב והרג שלושה מחבריהם. גם אז היו בידי חבריה של לבני ידיעות מבוססות על הכוונה של חיזבאללה לעשות פעולת ראווה.



לאחר תקרית זאת בגבול הצפון החליטו חברי הקבינט שבו ישבה לבני לצאת למלחמה חפוזה, לא אחראית, אף שידעו שצה"ל מלקק עדיין את פצעיו בעקבות הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון.



באמירות של לבני אין כל ממש


חוכמה בדיעבד היא חוכמה של טיפשים. לעולם יש מאחוריה כוונה פוליטית - ובכך אני מאשים עתה את לבני. מאז ומתמיד לא הייתה לה כל בעיה לשבת באולפנים ולנסות להוליך שולל את הציבור. וזה מה שהיא עושה בימים אלה כשהיא מספרת על מה שהיא הציעה, כביכול, ערב מבצע צוק איתן. לדבריה היו לה הצעות אופרטיביות.



אכן, יכול להיות שללבני היו רעיונות כאלה ואחרים, אבל בצה"ל לא ידעו על קיומן. רק זמן רב מאוד לאחר סיום המבצע החלו בצה"ל לעבוד על הקמת מכשול טכני (שלגמרי לא בטוח שהוא באמת יעיל) כנגד המנהרות. לפי שעה אין משהו שדומה ל"כיפת ברזל" – וזה חבל. אבל זה המצב, ולכן באמירותיה של לבני על "הפתרונות" שהיו באמתחתה ערב המבצע, בהיותה שוב חלק מן הקבינט הביטחוני־מדיני, אין כל ממש.



באותה מידה יש להתייחס לטרוניות שלה בדבר ניהול המשא ומתן מול חמאס. באמת יכול להיות שהושגה החלטה כלשהי של מועצת הביטחון, שכללה גם "פירוז" של הרצועה – אבל חמאס לא ראה את עצמו מחויב לה. ולכן לא ברור על מה היא מלינה. מה שהיה צריך לעשות הוא להגיע להסכם עם חמאס, באמצעות צד שלישי - מצרים וקטאר - וזה מה שקרה.



לבני בוודאי יודעת את זה – אבל גם זה לא מפריע לה לשוב ולהפריח האשמות באוויר. ארגוני הטרור אינם מחויבים להחלטות של מועצת הביטחון. לא חיזבאללה ולא חמאס רואים את עצמם שותפים למאמצים הדיפלומטיים של לבני. זה קרה בעת מלחמת לבנון השנייה, וזה קרה גם בעת הסבב האחרון עם חמאס. זה טיבם של ארגוני טרור, הם לא כפופים לאמנות בינלאומיות, ולכן הם יורים מתוך ריכוזים אזרחיים לעבר מטרות אזרחיות.



חבל שלבני ממשיכה לזרות חול בעיניו של הציבור. מוטב לה שתמהר לחפש בית פוליטי חדש, לנוכח מה שקורה בביתה הנוכחי.