ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר דבר מפליא ביותר בישיבת הממשלה: "השארתי את תיק התקשורת אצלי כדי לעמוד בלחצים, כי ידעתי שאף אחד לא יוכל לעמוד בהם״. מהם אותם לחצים עליהם מדבר ראש הממשלה? האם הוא מתכוון לבעלי ההון המושכים בחוטים בכל מה שקשור למתווה הגז? אולי לחצים קואליציוניים לבטל את לימודי הליבה לחרדים? אז זהו, שלא, הוא מתכוון לכל מי שיעז להעביר ביקורת עליו ועל ממשלתו.
תאגיד שידור ציבורי חדש מוקם בימים אלו. אתם מסוגלים לדמיין גוף תקשורת שאין לו שום ביקורת על השלטון? שלא חושף עוולות לציבור ויציג פה ושם כתבות על מדד האושר וכמה אזרחי ישראל מאוד מרוצים מהחיים, גוף תקשורת בו אף אחד לא יפצה פה על מדיניות ההתנחלויות, על מוכנות העורף למלחמה ואם בכלל יש חקירה נגד נבחרי ציבור.
המשפט של שרת התרבות, מירי רגב, כי ״לא יתכן שיקום תאגיד ולא נשלוט בו״, מסמל יותר מכל את אובדן הדרך של ממשלה שכל כך חושקת לממש את רצונה: לשלוט בכל מחיר ולקדש את הכיסא במקום לקדש את היותם נבחרי ציבור.
צודק שר האוצר, משה כחלון, צריך להוציא אותם לחופשה ולאשפוז. בעיירות הפיתוח, שם הציבור יגיד להם באמת עם אילו בעיות הם צריכים להתעסק בחיים, מאשר התאגיד הציבורי - בחיים עצמם, שלנו, בעוני, באבטלה ובבעיות רווחה. לאפשר לזוגות צעירים להתחיל את חייהם ולהוריד את מחירי הדיור, לאפשר לקשישים להזדקן בכבוד או אולי למען השם שיסתכלו סביב וינסו וליזום פתרון מדיני לסכסוך לפני המבצע הבא בעזה.
אותם אנשים בפריפריה ימשיכו להצביע ליכוד והם ימשיכו לקרוא לתקשורת שמאלנית עוכרת ישראל. אותה תקשורת שפועלת להגן על האינטרסים של הציבור, לחשוף פוליטיקאים עברייני מין שמנצלים את כוחם, לחשוף שחיתויות וגניבות כספים מתחת לשולחן ולשים סימני שאלה בנוגע לנושאים קיומיים כמו שלום ומלחמה.
אנחנו נאכל את הדייסה שהם מבשלים במהלכים אנטי דמוקרטיים ששוחקים את הדמוקרטיה, שהופכים את ישראל למדינה חשוכה שמעולם לא דמיינו. קחו כאנקדוטה את מה שאירע במרץ האחרון, כשנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, השתלט על העיתון ״זמאן״, העיתון הנפוץ ביותר בטורקיה כי העז לבקר את שלטונו. הפוליטיקאים צריכים להבין אחת ולתמיד - אם אנחנו רוצים להיות מדינה מערבית ומתקדמת עליהם לקבל את כל הכללים בתוך החבילה כפי שהם, שזה כולל תקשורת חופשית מבלי לחצים, גם לא שלכם אדוני ראש הממשלה.
יותר מתמיד, יש היום צורך בחקיקת ״חוק יסוד חופש הביטוי וההתאגדות״. כשהפוליטיקאים מנסים להטות את הכף לטובתם ללא הרף, הציבור והתקשורת צריכים להרגיש חופשיים לבטא את עמדתם, גם אם אינם עומדים בסטנדרטים של השלטון. לפעמים זה לא נעים ואף עלול לעצבן את האוזן, אבל היי, זוכרים אחד כזה? גידי אורשר ודברי ההבל שלו? אז אמר מה שאמר, באמת לא חושב שזה עניין יותר מידי אנשים. מלבד כמה פוליטיקאים שדאגו להוציא הודעות לתקשורת בזה אחר זה, בערב צאת השבת, על מבקר קולנוע שסיפק להם את הדלק לאוויר ועל הדרך לרכוב על הגל כדי להתנגח בגלי צה״ל.
כך עובדת מדיניות ההשתקה, קודם דעות שרוב העם לא יקבל, במיוחד כאלה היוצאות מתוך אחד מהשסעים בחברה הישראלית, אחר כך נמשיך עם דעות שלא מקובלות גם עלינו, הפוליטיקאים. יפה אמר השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לשרת התרבות כששאל אותה האם היא יכולה לקבוע את התכנים של כל הצגה ב"הבימה" ואם היא חושבת שהתאגיד הוא עבור מירי רגב? עם חוק היסוד, לאף אחד לא תהיה הזכות לקבוע לנו על מה נדבר, על מה נעביר ביקורת ואיזו עמדה תהיה השולטת בסדר היום הציבורי והפוליטי. גם אם ממש מנסים למכור לנו סיפורים על שד עדתי ועל הגמוניה מימי מפא״י.
וזוהי דמוקרטיה רבותיי. לא רק דעתי המקובלת, או כפי שאמר וולטר: ״אינני מסכים עם מילה מדברייך, אך אלחם עד מוות על זכותך להשמיעם״.