השבוע משכו את אוזני דברים ששמעתי מפי יצחק הרצוג. בנימין נתניהו, אמר הרצוג, מנסה להעביר את ישראל למשטר מלוכני שבו הוא ינהג כמלך. נמשכתי לדברים המצחיקים הללו מכיוון שהיה בהם כדי לעורר את השאלה הנצחית: מי הוא זה הראוי למשול? חכמי סין העתיקה כבר התחבטו בשאלה וקונפוציוס קבע "יהי המוכשר ביותר מפקד על שאר בני אדם". חכמי יוון הסכימו עמו ובראשם אפלטון, שאף אפיין את התכונות הדרושות לאותו מוכשר. ספרים אין ספור נפלו על האנושות, ועוד יפלו סביב הסוגיה הזאת.



אחת השאלות העולות מסוגיה זו היא: מי יקבע מיהו הראוי למשול? במשטר מלוכני הבעיה הייתה לכאורה פשוטה: חוקי הירושה הם אלו שקבעו מי יירש את המלך המת. המלך אמנם היה מכשיר את המיועד לרשת אותו, אך קצרה ידו מלהועיל אם היורש היה רפה שכל, או ידוע חולי. במשטרים טוטליטריים הבחירה נכפית על הבוחר, או שהתוצאות נקבעות מראש. ובמשטרים הדמוקרטיים ישנן בחירות, אבל בחירות ניתנות לזיוף. ובכלל, איש לא ערב לכך שהמוכשר ביותר לשלוט ולהנהיג הוא זה שיבחר.



ונשאלת השאלה לגבי הנבחר במשטר דמוקרטי: איזו הכשרה הוא עבר? איזה ניסיון יש לו, מה באמת מכשיר אותו להנהיג מדינה בנסיבות המיוחדות הקיימות באותה תקופה? ארדואן הטורקי מככב עכשיו בעולם, והדעה הרווחת שהוא שואף למעשה להיות סולטאן עות'מאני במסווה דמוקרטי.



האם אתם יודעים כיצד עלו הסולטאנים העות'מאניים לשלטון בתקופת הזוהר של האימפריה, במאות ה־14־16? לכל סולטאן היו בדרך כלל כמה בנים, אבל לא הבכור היה היורש. בהיותם כבני עשר, אפילו פחות, היו בני הסולטאן נשלחים להיות מושלי פרובינציה באימפריה, כאשר לידם נמצא חונך. הנער למד, ובו בזמן רכש ניסיון מעשי רב ערך. לכל אחד מבני הסולטאן היו "מרגלים" בחצר אביהם. כאשר מת האב הסולטאן (וזה היה סוד המדינה החשוב ביותר), אצו רצו שליחי המרגלים להודיע על כך לבנים. כל אחד מהבנים היה לוקח עמו קבוצת מלווים ודוהר בשיא המהירות לעיר הבירה, שם הייתה חצר הסולטאן.



הראשון שהגיע, השביע את אנשי המשמר של הסולטאן, הזעיק את האישיות הדתית הבכירה (שיח' אל אסלאם) וזה הכתירו לתפקיד. המהלך הראשון שהסולטאן החדש היה עושה הוא לרצוח את אחיו ותומכיהם. אבל זה לא היה פשוט. היו אחים שהתנגדו וריכזו צבא ותומכים. המנצח בהתמודדות הצבאית זכה בתואר. במילים אחרות: החזק, היודע להוביל צבא, הנחוש, הערמומי, היודע לרכוש בעלי ברית, הוא זה שנהיה סולטאן.



אחת מהדמויות הידועות ביותר בהיסטוריה הוא ג'אם סולטאן. במחצית השנייה של המאה ה־15 הוא היה לפרק זמן קצר סולטאן, אך הובס בקרב על ידי אחיו, ביאזיד השני, שהוכתר לסולטאן. ג'אם וכל אנשי החצר שלו הצליחו לברוח, ולאחר הרבה הרפתקאות (שבמהלכן הקסים את נשות אירופה האצילות) הוא מצא מקלט ברומא, בחצר האפיפיור. סכום כסף ענק שקיבל האפיפיור מביאזיד הסולטאן, שכנע אותו וג'אם הורעל. עד היום צאצאיו, שמתגוררים בצרפת, וטוענים לכתר העות'מאני. אז מול כל מה שמתרחש עכשיו בטורקיה, האם ארדואן לא נוהג כמנהג הסולטאנים העות'מאניים בימי הזוהר של האימפריה?