1. את עניין החששות מפני הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לעניין צוק איתן מוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו. הוא מתדרך כתבים צבאיים ומדיניים, מכתיב כותרות וסדר יום, אולם רק חדי העין יבחינו שאין כל דרישה ציבורית או משפטית לוועדת חקירה כזו, ושבעצם מדובר בספין גאוני.


כך גם לגבי תאגיד השידור הציבורי. נתניהו כבר מבין שהתאגיד הזה יקום. הוא גם יודע שיתקשה מאוד להשפיע עליו ועל "מגרש המשחקים" הקבוע שלו לפני עידן "ישראל היום" - הלא היא רשות השידור שתוחלף בכלי תקשורת שעצמאותו מוגנת בחוק. הוא יודע ועושה כותרות. נתניהו מאפשר דיון סוער בממשלה, שולח את ח"כ דוד ביטן להגיש הצעת חוק ואת השרה מירי רגב לעשות רעש. הוא גם מדבר על התקשורת מעל במת הכנסת ביום סגירת המושב ושולט לא רע בסדר היום.



וכך, אנשי התקשורת נוסעים במרץ בנתיבים שסולל להם נתניהו בכישרון רב. וכמו התקשורת גם הח"כים, ואין זמן לתחקר, להעמיק, לבדוק ולעסוק בחקירה הכנראה רצינית נגד ראש הממשלה.



פגשתי השבוע מישהו בלשכת ראש הממשלה. בטיפשותי, שאלתי אותו מדוע עושה נתניהו כזה "בילד אפ" לדוח מבקר המדינה על צוק איתן. מה הלחץ? יהיה דוח, יהיו לקחים, אביגדור ליברמן יהיה מאופק כשר ביטחון, ומקורביו יתקפו את קודמו ואילו נפתלי בנט "יחגוג" - אבל ממילא הנגמ"ש כבר מחורר.



בן שיחי לא השיב לי, אבל בירידות מירושלים הבנתי את העניין. כך לפחות נדמה לי. ע"ע חקירה.



2. גם השרים גלעד ארדן וגילה גמליאל אינם זקוקים לעזרתי וממילא אינני יכול לגרום להם "נזק" יותר ממה שכבר גרמו לעצמם באומץ רב השבוע - ועל כך אני רוצה לפרגן לשניהם.



ארדן שעבד קשה למען התאגיד הציבורי, על החוק ועל העצמאות ורואה בו - ובצדק - "בייבי שלו", יצא השבוע באומץ מול ראש הממשלה ומול יוזמות החקיקה המוזרות שצצו כדי לטרפד את ההקמה. ארדן הוא שועל פוליטי ותיק שמבין היטב את משמעות האמירות שלו השבוע, אבל כנראה שממרום ניסיונו הוא גם נהיה אמיץ ונחוש יותר, וכנראה שהוא גם קולט משהו על המפה הפוליטית שעלולה להתגבש בקרוב מחדש.



השרה גמליאל הייתה בשעתה "הילדה הסוררת" של הליכוד בימי ממשלת שרון. היא מיררה את חייו מדי ישיבה, אבל עם השנים הלכה והתבגרה, ונראה כי ההתנהלות המתונה, השקולה והמדודה לא הפריעה לה במיקום ברשימה הפוליטית.



השבוע היא טענה שדברי השרה רגב על התקשורת גובלים בפאשיזם. אני בטוח שחלק מחברי מרכז הליכוד לא יאהבו את הדברים, אבל גם מצפון, חוט שדרה וריצה למרחקים ארוכים הינם אופציה. שאפו לארדן ולגמליאל.



3. הצבתו של גיל עומר בראש התאגיד הינה בשורה לשידור הציבורי ולעצמאותו. עומר הוא איש חדשות מובהק, מנוסה ואיכותי. אני מכיר אותו מהתקופה שבה שימש כראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל וכמ"מ מפקד התחנה. לפני מספר שנים הוא הפתיע את כולם כשוויתר על לא מעט הצעות מפתות בעולם התקשורת והתמסר לתפקיד מנכ"ל מוזיאון הילדים בחולון.



גם המנכ"ל אלדד קובלנץ הוא איש מיוחד. הוא כפוף למאזינים ולמשימה יותר מאשר לכל בוס, ובטח לבוס פוליטי. הכרתי אותו כששימש תחתי כמפקד גלגל"צ ועמד בלחצים מטורפים של אמנים, יוצרים וכלי תקשורת. הוא הביא את התחנה לשיאי האזנה (אבל בדרך קומם עליו עולם ומלואו), ואף הוא עשה אתנחתה בעולם הילדים והלך לטלוויזיה החינוכית, שאותה העיר מהתרדמת. בירושלים, אגב, חשדו בו שהוא "איש של" גדעון סער, אז שר החינוך.



נתניהו יודע היטב שעם עומר, קובלנץ ומנהל הרדיו עומר בן רובי (שגם הוא גל"צניק) הוא לא יכול לעגל פינות ולסגור דילים. לאט־לאט מבין ראש הממשלה שהעסק מגיע לנקודת אל־חזור ומנסה לטרפד אותו, בדיוק כפי שנהג במקרה מינויו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט. נתניהו נתן לו להתקדם עם המועמדות וברגע האחרון ניסה למנוע אותה - אך מצא שם את השרה איילת שקד ואת פרופ' גבריאלה שלו, שהיו נחושות למנות את מנדלבליט.



התאגיד יהיה טוב לישראל, טוב לציבור וטוב לחברה הישראלית. ההפרדה מהפוליטיקה תהיה קשה, אבל הכרחית. הפוליטיקאים לא יתייאשו, אולם חומת המגן שיבנו עומר וקובלנץ תגן ותשמור על העובדים ועל השידור מהשפעות מיותרות שהביאו את רשות השידור לאן שהגיעה.



4. יש לנו הסכם לא חתום בין דוברי ודוברות צה"ל לשעבר, שאנחנו נמנעים מלתקוף פומבית זה את זה. בדרך כלל זה עובד. לפעמים זה עולה לנו בהרבה עצבים, אבל הסכם זה הסכם.



5. השבוע הודיע ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, ניצב ירון בארי, כי הוא מבקש לסיים את תפקידו ולפרוש לאחר שמילא שני תפקידי ניצב.



בארי הוא דוגמה טובה לקצין בכיר שעבר משירות בצה"ל (במקרה זה אכ"א) לכחולי המדים. הוא אינו הראשון שעשה זאת. קדם לו יעקב טרנר שלפני שנים נקרא לשמש כראש אכ"א במשטרה וסיים כמפכ"ל. בכלל, לדעתי רצוי שתהיה הצרחה בין תפקידי בכירים בארגוני הביטחון השונים, זה יבטיח מעבר לקחים, טיוב מערכות והגברת היכרויות והזדהות.



בחלק מכלי התקשורת כתבו השבוע שניצב בארי מסיים את תפקידו על רקע התגברות הקטל בדרכים. זו איוולת ורשעות. משטרת ישראל אינה משוחררת מאחריות מסוימת, אך אינה יכולה להגן על הציבור מפני עצמו: הנתונים מצביעים על כך שרבע(!) מהתאונות הינן בגין שימוש טיפש במכשיר החכם בזמן הנהיגה.



שינוי תרבות הנהיגה וצמצום הקטל הוא עניין של תשתיות, מערכות הסעת המונים, חינוך ומשמעת, הסברה ואכיפה - ואלה מצויים במגרש של הפוליטיקאים, מעצבי הדעה, המחנכים, המשטרה, משרד התחבורה, ראשי תנועות הנוער וגם כלי התקשורת.



6.המשלחת שלנו לאולימפיאדה בריו מצומצמת, ויש בה הרבה עסקני ספורט. אני מקווה שתביא קצת מדליות. לעומת זאת, בכל מה שקשור לטכנולוגיה בריו ולטכנולוגיות האבטחה באולימפיאדה - מדליית הזהב כבר בידינו.



שבת שלום.