כיצד נשמור על ספרדיותנו? שאלה חשובה זו נמצאת על סדר היום הישראלי שנים רבות, ועלתה שוב עתה, לאחר שידידי ארז ביטון הגיש דוח. כבר במאה שעברה נתתי את דעתי המשובשת על הנושא, אבל נראה לי שהוא נעשה מרכזי יותר ככל שחולף לו הזמן. אכתוב, אם כן, טור הדן בנושא, בהסתמך על מה שכבר עסקתי בו בעבר. לדעתי, הבעיה התחילה כשיום אחד, בעבר הרחוק, שאל מישהו: נו, ולמה לא עושים משהו למען מורשת יהדות המזרח וקידום יהודי המזרח? ואחר כך שאל זאת עוד מישהו, ועוד ועוד, ובקול רם יותר ויותר, עד שלבסוף התיישבו לתת תשובה.



נוצרו תקציבים. תקציבים לטיפוח, לשימור ולעידוד מורשת עדות המזרח ובעיקר לקידום עדות המזרח מערבה. בעניין זה למדו וחיקו את מורשת עדות הלא מזרח, זאת אומרת העדות המזרח אירופאיות. המוסדות התחילו בפעילות. חלק מן המעשים היו מבורכים ולתועלת הכלל: עידוד למחקר וללימודים גבוהים באוניברסיטאות אחינו בני אשכנז. לא השתתפתי ולא שותפתי אף פעם בטעימה מן התקציבים האלה. לא ביקשתי. אולי גם לא היו נותנים לי. בזיכרונות מעברי יש מפגש אחד עם התקציבים האלה. סמוך לשחרורי מצה"ל, קיבלתי בדואר הצבאי מכתב ובו הוזמנתי להשתתף ב"מכינה ללימודים גבוהים באוניברסיטה, לבני עדות המזרח". הם הציעו לימודים, פנימייה ואפילו דמי כיס. זה היה בימים רחוקים, בהם מעשי הטרור אפילו עוד לא היו בגלל הכיבוש. חשבתי לעצמי: מה רע? מה אכפת לי? אלך ללמוד בתנאי פנימייה בכיף. התייצבתי במועד ההרשמה. הכניסו אותנו אחד אחד לראיון. נכנסתי. היה שם נציג אוניברסיטה שהכיר את המשפחה שלי, ולא עוד, אלא ביקר פעם בבית הוריי, קוטג' נחמד שבשום צורה אי אפשר להגדיר את מיקומו (שיכון הקצינים בתל אביב) כאיזור סוציו־אקונומי נמוך. שאל אותי אם אני אכן הבן של זה וזו. הודיתי. צחק ואמר לי: "זה לא בשבילך". צחקתי גם אני והלכתי.



המכינה התקיימה בלעדי. אני מניח שטוב שהתקיימה, ולפני שאהיה רציני מדי, אטפל בבעיות האמיתיות. והבעיות הרציניות באמת הן: מה יהיה על כל התקציבים האלה כשבעיית העדות תיגמר? מה יהיה כאשר כל מי שיבוא לבקש את חלקו בתקציב, כולל דמי כיס, יצחקו ויאמרו לו: "זה לא בשבילך"? עתה נגיע לחוק נצח: תקציבים לא מתחסלים. אם הבעייה שלשמה הוקמו נעלמת, הם מטפלים בבעיה הגדולה יותר שצצה, והיא: איך לשמר את הבעיה הקודמת?



ובכן, כיצד נשמר את בעיית העדות? ראשית יש לדאוג שגם נכד ונין של יהודי שעלה ממרוקו ייקרא מרוקני. שלא כמו שקרה אצל העדות ההם, שבהם אלה שעלו לפני שלושה דורות מרוסיה למועצותיה, או מפולניה וגרורותיה, נקראים ישראלים. שנית, יש למצוא פתרון לזוגות המעורבים. יש לקבוע כי ילד של זוג, שבו אחד מבני הזוג או אחד מהוריו הוא מעדות המזרח, ייחשב לעדות גם כן. הוא יורשה לגשת לכל מכרז על כל תקציב, וכמובן להיות נציג ישראל השנייה במפלגתו או להקים מפלגה או תנועת מחאה של מזרחיים, ושירים שהוא ישיר ייחשבו למזרחיים לצורך כל פלייליסט. לבסוף, עלינו לזכור שכדור הארץ הוא עגול, ולכן ההגדרה של מזרח היא גמישה מאוד. אם אתה עומד ביפן, למשל, הרי עדות המזרח הן באירופה, ואפילו בארצות הברית, לכן, כל יהודי שיגיע לארץ מכאן ואילך ייחשב לבן עדות המזרח, וכך ייתמלא מחדש המאגר המידלדל.