שר האוצר משה כחלון השתלט על ענייני הכלכלה ומתחילת כהונת הממשלה הנוכחית מאכיל מרורים את בנימין נתניהו. ראש הממשלה יכול להתרגז, לנסות לפייס, לפעול מאחורי הקלעים, אבל בפועל כחלון עושה מה שהוא רוצה. כחלון הוא "ביבילוג" מדופלם. הוא מכיר את כל חולשותיו של נתניהו, ובראשן הפחד מפירוק הממשלה. לכן הוא מותח את הגבול עד הקצה ומכניס חוקים, הצעות חוק כלכליות ורפורמות המתאימות לממשלת שמאל ולא לממשלת ימין.
סביר להניח שביבי היה לוקח היום בחזרה את המשפט שאמר לשרי הממשלה בזמנו "תהיו כחלונים", כאשר גם עם כחלון אחד הוא בקושי מסתדר. החוקים שהעביר כחלון ואלו שהוא מנסה להעביר נוגדים את האג'נדה הכלכלית ליברלית של נתניהו, אם בכלל נשאר ממנה משהו. חוק שכר הבכירים הוא אחד הבולטים, אבל לא רק. נתניהו אינו שלם עם הרפורמה בבנקאות. הוא מתוסכל מהמשך עליית מחירי הדיור, ובמיוחד מתוכנית מחיר למשתכן. שיא חדש הוא המהלך חסר התקדים של שר האוצר להטיל מס רכוש של 1% על בעלי שלוש דירות ומעלה. מדובר באג'נדה של שמאלה מהשמאל. שר האוצר מקדם את מה שהוא באמת מאמין ואת מה שמתכתב במישרין עם הבטחותיו לבוחר. מעבר לכך, הוא מרשה לעצמו לבקר בראש חוצות את האג'נדה הפוליטית חברתית של ביבי כפי שאף שר אינו מרשה לעצמו.
את כספי הפיס הוא מכנה "כספים מזוהמים" ביודעו שהפעלת קזינו בישראל היא ציפור נפשו של נתניהו. את התוכניות לפגיעה בתאגיד השידור הציבורי או בבית המשפט העליון הוא מטרפד. "הממשלה זקוקה לחופשה או לאשפוז דחוף", סיכם כחלון את יחסו לפורום השרים שאיתו הוא מתרועע. לכאורה, נתניהו יכול לעשות "מעשה לפיד" ולפטר את שר האוצר שלו. לפיד נשלח הביתה על הרבה פחות. אבל הוא לא יעז לעשות את זה כל עוד אין לו ביד קואליציה חלופית וכל זמן שהרצוג ממשיך "לשמור על נתניהו מאוחדת".
ואולי כחלון, שבמהלכיו הכלכליים אינו סופר את נתניהו, רק מייחל לכך שביבי יפטר אותו. כחלון יכול לעשות מטעמים מהפיטורים. בדיוק כמו לפיד, שהכפיל את כוחו לפי הסקרים ל־22 מנדטים, כולנו עוד עשויה לקבל בבחירות הבאות 20 מנדטים. זו הסיבה ששר האוצר מפעיל מדיניות כלכלית הנוגדת את עמדותיהם של נתניהו, של ליברמן, של שקד ושל אחרים.
בלשון הבורסה, שר האוצר ביצע השתלטות עוינת על כלכלת ישראל. וכשיש השתלטות כזאת, רשימת הנפגעים הולכת וגדלה עם כל רפורמה. אתמול היו אלה ראשי הפיס שהחליטו "להתנתק מהאוצר" ולהתנהל באופן עצמאי כאילו רישיון ההפעלה של הפיס ניתן על ידי הממשל בלאס וגאס.
הפיס הוא נקודה רגישה במיוחד אצל נתניהו, ולא רק בגלל הקזינו שהוא חולם להקים. כיו"ר הדירקטוריון משמש מקורבו עוזי דיין, וסביר להניח שבשיחות סגורות נתניהו מבהיר לו שאין הרבה מה לעשות. דיין אינו מעז לתקוף במישרין את כחלון ומסתפק ביבבה חרישית.
אבל דיין אינו היחיד: ראשי הארגונים העסקיים במשק פנו בשבוע שעבר במכתב יוצא דופן לנתניהו והזהירו מפני גורל המשק ומהצמיחה המקרטעת. וגם הם לא לבד: החקלאים פנו ליו"ר הכנסת בזעקה נגד התוכנית לשינוי מתכונת גביית המס בקיבוצים והכנסת היד לכיסי החברים. מגדלי הדגים מנסים להפעיל את יו"ר ועדת הכספים, וכך הלאה. נתניהו שומע את הקולות, מאזין לתחנונים, סופג את הטרוניות, אך ידיו כבולות. הוא פשוט מפחד. כחלון יודע את זה ולכן הוא אינו מהסס למתוח את החבל עד הקצה.