"...שוררת נטייה לראות בשביתה מין 'דבר שבקדושה'. צריך, אפוא, קודם כל, להזכיר לקוראים שזה מזמן אין כאן לא קדושה ולא חטא" (זאב ז'בוטינסקי).
לאחרונה פורסם כי ראש הממשלה מעודד את שר האוצר לקדם את חוק בוררות חובה בשירותים חיוניים. כוח הסחיטה האדיר של ההסתדרות והוועדים החזקים שבשירותים החיוניים מסב נזק אדיר למשק ולציבור משלם המסים. ח"כ שלי יחימוביץ' גינתה את נתניהו על הצעתו, בעודה מגנה על מה שמכונה "זכות השביתה". לנוכח דברי יחימוביץ', ובשל המצב הבלתי נסבל שבו קבוצה קטנה עושה במדינה כבשלה, כדאי לחזור לדבריו של זאב ז'בוטינסקי, שבשבוע שעבר צוין יום פטירתו.
לדברי ז'בוטינסקי, השביתה אינה דבר קדוש. איזה דבר טוב יוצא מזכות שביתה בלתי מוגבלת? המצב שבו העובד מוגן לחלוטין מפני המעסיק, כאשר הוא לא יכול להחליפו בזמן שביתה, אסור למעסיק לפטר אותו, ואין לעובד סכנה ממשית לפרנסתו – הופך את המעסיק לחלש ואת העובד לחזק. כאשר היכולת לשבות היא בלתי מוגבלת, העובדים הופכים למנצלים ואילו המעסיק ומשלמי המסים למנוצלים.
לפי הסברו של ז'בוטינסקי, התכלית המקורית של השביתה, במאה ה־19, הייתה למנוע ניצול של עובדים, שהיו נעדרי כל אפשרויות תעסוקה אחרות, אחרי שזנחו את עיסוקם החקלאי ועברו לעיר, ונאלצו לעבוד לפרנסתם בכל מצב ותנאי. אלא שמצב זה לא תקף כיום, כאשר לעובד יש אפשרויות תעסוקה מגוונות ויש לו ייצוג פוליטי בבית הנבחרים. כבר בשנות ה־30 הבין ז'בוטינסקי שאותו מצב לא ממשיך להתקיים בארץ ישראל של ימיו, ודבריו תקפים גם היום – ביתר שאת.
הפתרון של ז'בוטינסקי - בוררות לאומית
ז'בוטינסקי הציע לקיים "בוררות לאומית" - חובת בוררות בין העובדים למעסיק, שתמנע את השביתה ותאפשר תוצאה צודקת - כזאת שבה לאף צד לא תהיה יכולת סחיטה בלתי מוגבלת. הצעת החוק הנוכחית, שאותה מתכנן האוצר לכלול בחוק ההסדרים ושהוגשה בעבר על ידי, היא צנועה בהרבה. היא כוללת איסור על שביתה וחובה לקיים בוררות רק בשירותים החיוניים במגזר הציבורי, ולא בכלל המשק. מדובר באותם שירותים שבהם ישנם עובדים שמקבלים שלל הטבות, והשכר הממוצע בהם הוא לרוב יותר מ־20 אלף שקל בחודש, ולעתים גם יותר מ־30 אלף שקל. שביתה קצרה באותם שירותים כמו נמלים, חברת החשמל ורשות שדות התעופה מסבה נזק אדיר ממדים שלא ניתן להכיל אותו.
הוועדים החזקים מסוגלים לבלום כל רפורמה ולהעלות כל דרישה, שאם לא ייענו לה, הם ישבתו באופן שיגבה מהציבור מחיר כבד. עובדה זאת לא משפיעה על השירותים החיוניים בלבד, אלא על המדינה כולה. ההסתדרות משתמשת בוועדים החזקים כג'וקר מול המדינה, ולכן מסוגלת להעמיס על הציבור נטל אדיר כדי לדאוג לאנשי שלומה. מבחינת הוועדים, לעתים קרובות אין אפילו צורך בשביתה: לנוכח איום בשביתה, פניו של כל מעסיק, ואפילו של שר האוצר, הופכים חיוורים וגרונם מתייבש, אך העט שאמורה לחתום על כניעה נובעת שחור כמעיין המתגבר.
התרופה של ז'בוטינסקי נצרכת מתמיד, גם אם במינון נמוך מזה שהיה רוצה לראות. הגיע הזמן לשים קץ ליכולת הסחיטה הבלתי מוגבלת ולקדם בוררות חובה בשירותים חיוניים.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם הליכוד