תשעה באב הפך גם לחג השנאה לשנאת חינם. גם אני נגד שנאת חינם, אני אפילו נגד שנאה מוצדקת, ואם אתם מארגנים קבוצה בעד אהבת חינם, צרפו אותי. עם זאת, בעיית השנאה, ובתוכה ענף שנאת החינם, מעיקה ממש כשזוכרים שלפעמים אדם מצטרף לשונאים רק כדי שלא יזהו אותו עם השנואים. לדעתי, זה מה שקרה להרבה אמנים שהצטרפו לשנאת החינם למתנחלים ומסרבים להופיע בהתנחלויות. לא שהם שונאים את המתנחלים, אבל הם פוחדים שיזהו אותם כמי שלא שונאים את המתנחלים, ואז הם עצמם ייכנסו לקבוצה ששונאים אותה.
בתוך שנאות החינם, הנוראה ביותר היא השנאה העצמית היהודית. אוטו ויינינגר הוא הדוגמה המפוארת ביותר של יהודי השונא את עצמו, שונא עד כדי כך שהוא שאף להשמיד את עצמו, ואכן התאבד בגיל 24. על המחלה האוטואימונית הזאת כתב יהושע סובול מחזה ששמו "נפש יהודי" או "הלילה האחרון של אוטו ויינינגר". זהו מחזה מחאה נגד השנאה העצמית היהודית שכל כך נפוצה אצלנו. אולי לא במקרה. החלוצים המשפיעים, ביניהם מאיר יערי, שישבו על ההר בביתניה עילית, ואת רוחם זרו אחר כך במחשבה הישראלית, קראו הרבה את אוטו ויינינגר ודיברו עליו בלי הרף. סובול סיפר לי שהוא כתב את המחזה על אוטו ויינינגר, אלוף השנאה העצמית, כי הוא קרא בכתבי אותם אנשי השומר הצעיר של ביתניה על אוטו ויינינגר ורצה לדעת מי הוא האיש שכה השפיע עליהם.
בימינו, האינטרנט נתן ביטוי גם לביקורת שנאה כלפי השמאל וגרם לזעזוע של המערכות שתמיד הייתה בהן שנאה כתובה ומודפסת ופומבית בעיקר כלפי הימין, עד שנוצרה אווירה שבה עצם המילה "ימין" היא גידוף.
בכל זאת, ליתר ביטחון ומתוך להט השנאה, עיטרו את המילה ימין בתואר פאשיזם. אמא שלי נזרקה מבית הספר התיכון האיטלקי בשל יהדותה, בגלל הפאשיסטים וחוקי הגזע שלהם. היא כל כך אהבה את בית הספר, שאחרי מותה גיליתי לתדהמתי שהיא שמרה את כל המחברות שלה והביאה אותן לארץ. אל תתפלאו שאני לא מקבל את הזילות המטופשת בשימוש בכינוי פאשיסט.
את הביקורת על ביטויי השנאה מימין כלפי השמאל באינטרנט אני משאיר לשאר עמודי העיתונים המופיעים בישראל. תמצאו אותם כמה שתרצו, ואני מצטרף לרובם. רק אוסיף שגם לשנוא, ואפילו שנאת חינם, צריך לדעת וצריך לעשות בסגנון. האינטרנט והרשתות החברתיות לא מפגינים סגנון בשנאת החינם שלהם, אולי כי אין עורך.
בענייני ניסוח אני רוצה להזכיר איש ענק, מרכוס הרץ שמו, שחי בברלין במאה ה־18 והגיע לרמות הגבוהות ביותר של ההכרה המדעית. המעמד החברתי שלו בחברה הגרמנית ובאצולה הגרמנית היה גבוה מעל לכל. הוא היה ידידו של קאנט, שמזכיר זאת במפורש בספריו, שלא לדבר על מכתביו. חוץ
מרמתו המדעית-פילוסופית, הרץ גם כתב סאטירה על השנאה העצמית היהודית בשם הנעלה בשנינותו: "שיחות גלויות, על כוס קפה, של שתי יהודיות שמסתכלות ביהודי פנחס" (לפני 250 שנה!). זאת יצירה שמותחת ביקורת על השנאה העצמית היהודית. כבר אמרתי בעבר שאני מחכה לאיש ברמתו שירפא את המחלה הזאת שלנו ויכתוב בימינו את "שיחות גלויות, על כוס קפוצ'ינו, של שתי יהודיות שמסתכלות בתיעוב על היהודי פנחס", ואני שואל שוב: איפה הפילוסוף המוסרי בן זמננו שיכתוב לנו, לתשעה באב, את "שיחות גלויות, על תרמוס קפה, של שתי יהודיות המפגינות בצרחות שנאה מול ההתנחלות של היהודי פנחס"?