שר אוצר לא שגרתי בשם משה כחלון הביא בסוף השבוע לאוויר העולם תקציב לא שגרתי. התקציב מרכז את כל כישוריו הפוליטיים של כחלון ומהווה את תמצית השקפת עולמו הכלכלית-חברתית. כישורים פוליטיים, מכיוון שכחלון השכיל להבין שאין טעם בשלב הזה לריב עם כל אחד משרי הממשלה. לכן השרים קיבלו בנדיבות כל מה שביקשו ממנו, ללא מריבות קולניות ובלי ריצה לתקשורת. הכל נסגר בישיבות מאחורי הקלעים. לכן באורח פלא, אף על פי שהתקציב הכיל כל כך הרבה חוקים, גזירות וחורים, הוא אושר פה אחד, ללא מתנגדים או נמנעים. הלוואי שדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני היו מתנהלים כך.



במסגרת תוכנית החלוקה ליצמן קיבל, שטייניץ (שלעג לתקציב) קיבל, ליברמן קיבל, ואפילו שר החינוך הלעומתי נפתלי בנט קיבל, ועוד איך. הסיבה לכך פשוטה: שר שאינו מהליכוד, המתנגד לתקציב בממשלה, יעביר את אי שביעות רצונו להצבעה בכנסת. רק כחלון, עם ניסיונו הפוליטי העשיר, היה מסוגל להעביר תקציב יוצא דופן כזה.



תקציב החלומות של כל מפלגה סוציאל-דמוקרטית



כמובן, לצורך העניין קיבל כחלון גיבוי פוליטי מנתניהו, הזקוק לצורך הישרדותו לעשרת הקולות של כולנו. כחלון חילק לכולם, וזה עוד יעלה לכולנו. כאמור, התקציב כולל את השקפת עולמו החברתית-כלכלית כפי שאף שר שקדם לו לא העז לעשות. שר האוצר הגדיל את קצבאות הבטחת ההכנסה לקשישים, הגדיל את סל הבריאות, הגדיל את התקציב לבניית כיתות, ועוד קודם לכן חילק לחיילים, למקבלי קצבאות ילדים ועוד.



המימון יגיע ברובו על חשבון בעלי ההכנסות הגבוהות. השיטה לסגירת הפערים היא העצמת המוחלשים והחלשת המבוססים. כחלון טיפל בתקציב הדו-שנתי מתוך הבנה שלא תהיה לו הזדמנות נוספת להטביע את חותמו על המשק, ובהנחה שאת יומרת הדגל שלו להורדת מחירי הדיור הוא לא יצליח לממש.



אפשר לכנות את הצעדים של כחלון "פופוליסטיים" ואפשר להתייפח אצל ביבי, כפי שעשו ראשי הארגונים הכלכליים. אבל אין מה לעשות, זוהי השקפת עולמו של כחלון, לא שגרתית ככל שתהיה. הוא העביר תקציב חלומות, שכל מפלגה סוציאל-דמוקרטית היה מתהדרת בו.



לכן מפלגת העבודה (שמשום מה עוד לא הגיבה רשמית לתקציב) חייבת ביושר להצביע עבורו בכנסת. השאלה היא אם מדובר בתקציב צמיחה, שמחזק את המשק, או בהימור שדווקא מסכן אותו. כאן הדעות חלוקות והביקורת חזקה יותר מהתמיכה.




אין ארוחות חינם



ראשית נזכיר את המשפט החבוט "אין ארוחות חינם", ואיכשהו צריך לממן את תוכנית החלוקה הזאת. מכיוון שהיה ברור שהשרים אינם צריכים לריב כי כולם יקבלו, הוכנה מראש תוכנית מגירה הכוללת קיצוץ רוחבי נוסף של 2 מיליארד שקל (ובסך הכל 4 מיליארד שקל) בכל משרדי הממשלה. שרי הממשלה, שניפחו כיס אחד, ייאלצו לממן את התוספת מכיסם האחר. אבל זה לא מספיק, ואת ניפוח התקציב הוא נאלץ לממן דרך הגדלת האוברדרפט הלאומי עד כדי לקיחת סיכונים ושעבוד העתיד.



כדי לסתום את החור כחלון לא היסס לאשר הטלת מסים חדשים על קבוצות אוכלוסייה שעד כה לא נגעו בהן (כגון חברי הקיבוצים, משקיעים בדירות ואחרים), כמובן בעילה של צמצום פערים. מנהל רשות המסים התבקש לעשות כל מאמץ לייצר הכנסות חדשות. הוא עושה את זה בהצטיינות, אבל כשהוא ממליץ לעודד היום חלוקת דיווידנד הוא משעבד את העתיד.



ייתכן שהבום בגביית המסים יימשך והאופטימיות היא במקומה, אבל אולי לא. וחוץ מזה, כדי לסתום את החור אותרו הכנסות פוטנציאליות נוספות ממפעל הפיס, מרשות שדות התעופה ומרכבת ישראל. גם במגזר הציבורי התבקשו לממן את תוכנית החלוקה ולדחות את תוספות השכר תמורת תוספת קטנה.


מפני כל התופעות האלה, כמו גם מהגדלת האוברדרפט, הזהירה הנגידה קרנית פלוג בישיבת הממשלה. היא דיברה בנימוס, אבל אמרה דברים קשים. בהחלט ייתכן שבעוד שנתיים את המחיר ייאלצו לשלם שר האוצר הבא ואולי גם ראש הממשלה.