ראיתי בחיים כל מיני דברים שלא האמנתי שאני רואה. ראיתי משוגעים צורחים בבתי חולים לחולי נפש. ראיתי סלבריטאים הוליוודים מגיעים למכוני גמילה כשהם צורחים וממלמלים דברים חסרי היגיון, וראיתי אותם אחר כך הופכים לדבר הכי חם בתעשייה. ראיתי אישה בת 99 מעשנת סיגריה ופתאום הטלפון צלצל והיא ענתה וצעקה לשפופרת: "אני בת 99, על איזו אהבה אתה מדבר". שאלתי אותה מי זה היה בטלפון, היא אמרה לי שזה מישהו מחברת לאב־מי שהציע לה למצוא אהבה דרך שירות ההיכרויות שלהם. האישה הזו היא סבתא שלי.
ראיתי כל מיני דברים. ראיתי חיילים בצבא של ארדואן בתוך נגמ״שים יורים באזרחים כורדים במזרח טורקיה. ראיתי ילדים מתרחצים במי ביוב במחנה פליטים בעיראק. ראיתי קצינים בצבא של קוריאה הצפונית נוהגים במכוניות מתנגשות וצוחקים כמו ילדים. חטפתי בומבה מאחד מהם, לקחתי את הסיבוב לא טוב והנבלה נכנס בי חזיתית. כשהוא התנגש בי יכולתי לראות ממש מקרוב את הסיכות עם הפרצופים של קים איל סונג וקים ג׳ונג איל וקים ג׳ונג און שהיו על דש חולצתו. חשבתי לעצמי כמה מסכנים יהיו הצפון קוריאנים בעוד מאה שנים כשכבר לא יהיה להם מקום על החולצה מרוב דיקטטורים משושלת קים.
ראיתי דברים שאנשים בדרך כלל לא רואים. ראיתי מישהו מזריק סמים, לוקח שלוק מבקבוק מים מינרליים ונוסע לאסוף את הילד שלו מהגן. ראיתי מלכת יופי לשעבר בוכה. ראיתי שני שוטרים מיחידת מג״ן מתנשקים. וראיתי מישהו שהסתבך עם החוק מחליט לברוח לירדן בשתיים בלילה. שאלתי אותו איך יעבור את הגדר, הוא אמר שלא בכל מקום בגבול בין ישראל לירדן יש גדר.
ראיתי אנשים עשירים מבקשים הנחה על טלפון נייד חדש. ראיתי את השיירה של נשיא ארצות הברית חולפת בכביש, זה היה מחזה מדהים, כמויות כלי הרכב וניידות המשטרה שהקיפו את רכב הנשיא היו ממש בלתי נתפסות. זה היה בלוס אנג׳לס, וכשהשיירה עברה כולם מחאו כפיים. אני לא מחאתי כפיים, משום מה זה גרם לי להרגיש חשוב.
ראיתי מישהו מקבל שיחת טלפון ומתבשר שהוא נשא HIV. מאוחר יותר באותו היום הוא ניסה להתאבד באמצעות חיתוך ורידים. כל מיני אנשים קפצו לעזור וכולם הלכו לעשות בדיקות HIV בהמשך היום. לשמחתי, ניסיון ההתאבדות שלו לא הצליח, הוא אדם ממש מיוחד ויש לו גם מה שנקרא "כריזמה שקטה".
פעמיים בחיים התחשמלתי, וכשזה קרה ראיתי ברקים לבנים שכאילו רקדו מול העיניים שלי. ראיתי את רג׳י מילר קולע 25 נקודות ברבע אחד במדיסון סקוור גארדן. ראיתי ראש משפחת פשע מאכיל תוכי. ראיתי באמצע הלילה בחוף התופים מישהי שנכנסה למים וניסתה להתאבד בטביעה. מיד קפצתי והוצאתי לה את הראש מחוץ למים, היא אמרה לי שהיום זה יום ההולדת שלה, היא הייתה האישה הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
ראיתי כל מיני דברים, אבל שום דבר לא הכין אותי למראה של חדר הכושר של הקאנטרי בצהריים. הלכתי לשם במסגרת הניסיונות לנצח את המשקל העודף. הייתי רוצה להוריד חמישה קילו, זו המטרה בגדול.
בחדר הכושר של הקאנטרי יש בצהריים רק קשישים והם כולם הולכים על ההליכונים ומדוושים על אופני הכושר והכל נראה כאילו קורה בהילוך אטי. לכולם יש מסכי טלוויזיה מול הפנים ובזמן הפעילות הם צופים בהם. יש תוכניות ממש מוזרות בטלוויזיה בצהריים.
באחד הימים שהייתי שם התקלקלה הטלוויזיה לאחד הקשישים. הוא קרא לי.
"היי מדריך, יש בעיה עם הטלוויזיה אצלי", הוא אמר לי.
אמרתי לו "אני לא מדריך, אני לא עובד פה".
הוא שאל אותי "אז מה אתה עושה פה?".
"עושה כושר".
״אם אתה לא עובד פה, כדאי שתמצא לך עבודה״, הוא אמר.
"יש לי עבודה".
"חביבי, מי שנמצא פה בשעה הזו, אין לו שום עבודה".
"בטח שיש לי, אני פשוט עובד בעבודה עם שעות גמישות".
"אין דבר כזה שעות גמישות", הוא אמר בתקיפות, "אין לך עבודה, זו לא בושה להודות בזה".
"נראה לי שאתה לא מבין".
"לא, חביבי, אני מבין הכל", הוא אמר.
יצאתי משם ואמרתי לעצמי שאני חייב למצוא עבודה. נכנסתי לאינטרנט ונרשמתי לאתרים שמציעים עבודה. יש לי 12 שנות לימוד ואין לי תעודת בגרות, לכן ההיצע של העבודות הפוטנציאליות שהאתרים מצאו בשבילי היה די דל. אבל לא התחרטתי על זה שלא השקעתי בלימודים כשהייתי צעיר.
מאוחר יותר אשתי נכנסה לחדר העבודה שלי ושאלה מה אני עושה. אמרתי לה את האמת - שאני מחפש עבודה באינטרנט.
אשתי לא אהבה את מה ששמעה. היא אמרה לי: "איזה עבודה? על מה אתה מדבר? אתה עובד ביותר מדי עבודות. אתה גם כותב בעיתון וגם כותב סדרה לטלוויזיה ואתה כל הזמן מתלונן שאתה לא מספיק את כל מה שיש לך לעשות".
"אז איך יש לי זמן ללכת לחדר כושר בצהריים?", שאלתי אותה. "אני חייב למצוא עבודה, עבודה אמיתית", הדגשתי.
למחרת אשתי באה איתי לחדר הכושר בצהריים. גם היא יצאה משם והתחילה לחפש עבודה.