עם יד על הלב, לרגע או שניים דאגתי. חלפו כבר שלושה ימים בלי איזו שערורייה או מחאה או עצומה, אבל לא אכזבתם והנה באה מחאה אחת נוספת. לא נגד מחירי הדירות, שהן תוצר ישיר של מדיניות הממשלה, לא נגד הכבדה במס הבריאות, שהוא תוצר ישיר של מדיניות הממשלה, לא נגד העלמת עין מכוונת של רשויות המס ממגזרים מסוימים מאוד, לא נגד יוקר המחיה שגם הוא נובע באופן ישיר ממדיניות של הממשלה הנבחרת. אין מחאות נגד הממשלה למרות המכות שהיא מנחיתה עלינו חדשות לבקרים.
הפעם המחאה מכוונת נגד מוכרי סנדוויצ'ים במזנונים של בתי ספר. הנה מצאנו לנו פיניאטה חדשה שנוכל לחבוט בה ולכלות בה את זעמנו עד שהיא תירק מתוכה כריכוני הפתעה. המזנונים האלה, נזכיר, הם לא באמת מפעלי הזנה אלא פתרון דחק לילדים שלא הגיעו מצוידים בכריך לבית הספר.
עכשיו ככה: אני אדם סוציאלי מאוד. בעד מחאות, בעד שינוי, בעד להשמיע קול - כשהוא מוצדק. אבל מחאה נגד מוכרי סנדוויצ'ים בבתי ספר? גופים שהם יותר קטנים ממיניאטורה ומנסים לשרוד למרות יוקר המחיה, למרות מחירי השכירות הגבוהים, למרות המסים כבדים? מחאה נגד אנשים חרוצים, אנשי עבודת כפיים? באמת יצאתם נגדם? הרי בכל מקום אחר כריך נמכר ב-35 שקלים. בואו נגיד על מה אנחנו מדברים באמת - על עצלות של הורה להכין כריך לילד שלו.
אתם יודעים מה? מגיע לכם. שקל לא צריך להוריד מהמחיר. הוא זול. עשרה שקלים זה לא יקר. תפרגנו. תעריכו את העבודה המקדימה שמשקיעים לפני שזה מגיע לפה של הילד שלכם, ואם זה נראה לכם לא ראוי תברואתית, תפנו אל משרד הבריאות ותדרשו בדיקה.
ואם "כולם קונים" זה הטיעון שלכם, חנכו את הילד שלכם שיש אוכל בבית. תראו לו שהוא יכול להכין לעצמו סנדוויץ' 5 כוכבים לאקשרי בבית. לא להתעצל. קדימה. אני רוצה בבקשה עם חביתה וירקות. תודה.