הגניבה והירי בבית אלעזרי: כך הפכה ישראל גן עדן לשודדים

מאות החקלאים ובני המושבים מכל חלקי הארץ, שהתכנסו שלשום במושב בית אלעזרי שבשפלה לעצרת תמיכה בחבר המושב שחשוד בכך שירה למוות בפורץ, עוררו את המדינה למציאות עצובה ומדאיגה. אחרי 68 שנות עצמאות, אזרחים במדינת ישראל חשופים מדי יום ומדי לילה לטרור של שודדים, פורצים וגנבים, שגם רוצחים לא אחת כדי לבצע את זממם.

המציאות שבה אזרחים נאלצים להגן על ביתם, רכושם וחייהם בכוחותיהם הדלים מתרחשת במרחב הכפרי זה זמן רב ואינה מקבלת מענה הולם ממי שאמור לספק לכל אזרח ישראל באשר הוא את הדבר האלמנטרי ביותר - ביטחון אישי.

התופעה הזו מחזירה את מדינת ישראל לתחילת שנות ה-50', לימיה הראשונים של מדינה שהייתה חשופה ופרוצה למסתננים שהגיעו מעבר לגבול. אותם "פדאיון", כפי שקראו להם באותם ימים, פגעו בעיקר במרחב הכפרי, רצחו, שדדו, גנבו וזרו אימים ופחד בכל פינה במדינה. בעקבות זאת החליט בזמנו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון להקים את "משמר הגבול" ככוח שיטור מיוחד, שכשמו נועד לשמור על גבולות המדינה וליצור תחושת ביטחון בקרב הציבור המאוים.

"משמר הגבול" של אותם ימים הוכיח את יעילותו כשהצליח בפעילות יומיומית נועזת ועיקשת למנוע מאותם "פדאיון" להמשיך את הטרור הבלתי נסבל הזה. מי שהיטיב לבטא את קורת הרוח של הציבור מההצלחה של שומרי הגבול, חובשי הכומתות הירוקות, היה הפזמונאי יחיאל מוהר המנוח שכתב אז את השיר "משמר הגבול", שהפך ללהיט.

צריך לשים לב למילים מכיוון שגם היום, אחרי יותר מ־60 שנה, יש להן משמעות: "הטף ישן בבית הרוגע / כי משמרות הוצבו על חלומו/ הברוש מעל נוגע לא נוגע / כמפלל על בית ושלומו / בלילה, בלילה, בנום כל הכפר / אנחנו עומדים על המשמר/ על גן ועל פרי על צאן ומכונה / חוליית השומרים נכונה / וכי תבוא שעה ויעל עיט / ויד אויב אל היקר תושט / חומה אנחנו על חומת הבית / וכל אשר ייגע ויאבד".

השודדים הפכו לנועזים ואכזריים יותר

משמר הגבול של ימינו פועל במישורים רבים וממלא משימות מגוונות כגון אבטחת מתקנים ופעילות ככוח שיטור בהפגנות, אך רק חלק קטן ממנו עוסק בייעודו החשוב: שמירה על גבולות המדינה ומניעת גניבות ושוד במרחב הכפרי. העובדות הללו מאלצות רבים מתושבי המרחב הכפרי להצטייד בנשק להגנה עצמית ולהתמודד עם גלי השוד והגזל של אותם גנבים אכזריים, בשעה שברור שכל מי שדואג להצטייד בנשק וברישיון להפעילו, מתכוון להשתמש בו בעת הצורך. זה מה שגרם השבוע לחקלאי מבית אלעזרי לירות באותו פורץ מאיים: הצורך להגנה עצמית והצורך להגן על רכושו. השימוש בנשק במקרים כאלה לא הופך את מדינת ישראל לגן עדן לרוצחים או למשתמשים לא אחראים ושקולים בהפעלת נשק. מאידך, השימוש בנשק במקרים הללו מונע - וימנע - משודדים ומגנבים אכזריים להפוך את מדינת ישראל לגן עדן לגנבים.

העובדות מוכיחות כי אותם גנבים ושודדים הפכו לנועזים ואכזריים יותר, והם מרשים לעצמם לבצע את זממם לאור יום ללא מורא בתחושה שאין מי שירתיע אותם ומה שירתיע אותם. בכך הם הפכו את תושבי המרחב הכפרי לציבור נרדף, מבוהל וחסר אונים, ולכל מי שמתגורר במרחב הזה ברור שאם אין אני לי מי לי.

לא יעלה על הדעת שמי שמגן על חייו, ביתו ורכושו וניצב בפני סכנה של ממש, ייאלץ לעמוד במקום שבו עבריינים עומדים, ייחקר וייעצר בשעה שיד החוק ומי שאחראים לביטחונם האישי של אזרחי המדינה מאפשרים לפורעים לפעול בגן עדן לגנבים ושודדים.