בראשון בספטמבר לא כל הילדים יילכו לגנים ולבתי הספר, וככל הנראה, גם לא הבן שלי. כי אלעד שלי, נער בן 13 עם אוטיזם, משולב בבית ספר רגיל וזקוק להנגשה. במילים פשוטות, הוא זקוק לאדם מבוגר שיידע לתווך עבורו את הלימודים ואת חברת הילדים וינגיש אותם עבורו.
אבל משרד החינוך שבוי בחקיקה ישנה ובתפיסות ארכאיות וסבור שמשלבים אינם הנגשה. לכן, הם מתייחסים לתפקיד הזה בזלזול ומעזים לפתוח שנת לימודים כאשר לרבים מהילדים המשולבים, כמו אלעד, אין משלבים לשנה הבאה. האם היו פותחים שנה כשעשרות מורים וגננות חסרים? כנראה שלא. אבל אין להם בעיה לפתוח שנת לימודים כאשר הילדים עם המוגבלויות והוריהם כמעט לא נושמים מרוב מצוקה. אין כמעט כלל הנגשה של חומרי לימוד, דרכי לימוד ודרכי היבחנות.
והכאב הגדול מכל הוא זריית החול בעיני הציבור במילים מפוצצות כמו "תוספת של 400 מליון שקל לחינוך המיוחד", "הארכת שנת הלימודים" ו"תיקון עוול מתמשך".
המצוקה העיקרית היא במוגבלות שכלית התפתחותית קלה, אבל כנראה שזו הייתה קבוצה יותר מדי גדולה, אז נתנו למי שפחות צריך (קבוצה קטנה יותר) וכנראה חשבו שלא נשים לב. אז שמנו לב, כי הלב שלנו קרוע לרווחה מעצב ומייאוש ואנחנו צריכים עשייה בשטח ולא ססמאות.
אם אני יכולה להגיד דבר אחד לשר החינוך הוא: תתחיל אצלך בבית, בישיבות התיכוניות שמסרבות לקבל ילדים משולבים. זה לא עולה כסף. תתחיל מגננות וממנהלות שמסרבות לקבל ילדים משולבים. גם זה בחינם.
תדרוש ממסגרות חינוך להיות נקיות מאלרגנים כשאחד מהתלמידים הוא אלרגי ברמה מסכנת חיים, ואל תעבור לסדר היום כשחוגגים בלי חלק מהתלמידים.
ובינתיים רציתי שתדע: הצעקות שלנו הן אוסף של דמעות.
הכותבת פעילה בקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים