איזה בלגן. עם פלישת צבא טורקיה לצפון סוריה, מלחמת האזרחים שם רק הולכת ומסתבכת. טנקים וכוחות מיוחדים של צבא טורקיה, בגיבוי חיל האוויר שלה, חדרו לסוריה, בפעם הראשונה - בוודאי בהיקף כזה ולאור יום - מאז החלה המלחמה לפני חמש וחצי שנים. לכוח הפלישה הטורקי הצטרפו מאות לוחמים של ארגוני מורדים, שאומנו בידי ארה"ב וטורקיה. הם נכנסו אתמול לעיר המפתח ג'ראבלוס, ליד נהר הפרת.
המתקפה הטורקית באה ימים אחדים לאחר שמחבל מתאבד בשליחות דאע"ש הרג 54 טורקים כורדים בחתונה, לא הרחק מהגבול הסורי. הפולשים נהנים ממטרייה אווירית של מטוסי הקואליציה בראשות ארה"ב, והמתקפה הטורקית מתרחשת ביום שבו מבקר באנקרה סגן הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, שהביע בה תמיכה. ביקורו גם נועד להסיר כל ספק באשר לתמיכה ולסולדיריות של ארה"ב עם בת-בריתה בנאט"ו.
משרד החוץ הסורי פרסם הודעת גינוי על הפרת הריבונות מצד טורקיה, אך נראה שהודעה זו היא יותר מכל ביטוי לתסכול של משטר בשאר אסד, שאינו שולט בארצו. סביר להעריך שהמבצע הטורקי לא יכול היה להתרחש בלי הסכמה בשתיקה לכל הפחות של רוסיה, שהיא הפטרון והמגן של המשטר הסורי.
הפעולה הטורקית מתאפשרת בעקבות הפיוס לאחרונה בין טורקיה לרוסיה. ובכל זאת, אולי כדי שיירשם בפרוטוקול, משרד החוץ במוסקבה פרסם הודעה שבה הוא מביע דאגה מהמהלך הטורקי.
רשמית, הפלישה הטורקית מכוונת להילחם בדאעש, אך למעשה, לטורקיה יש שאיפות אסטרטגיות גדולות יותר. מטרתה היא לבלום את ההתקדמות של הכוחות הסורים והכורדים, שמבססים רצועה רחבה לאורך הגבול הטורקי, שיכולה להוות בסיס לישות אוטונומית כורדית בסוריה ואולי אפילו למדינה עצמאית.
הכוחות הכורדים האלה נהנו עד לפלישה מסיוע אווירי אמריקאי ואומנו בידי יחידות של הכוחות המיוחדים האמריקאיים. רק לפני זמן לא רב, היחידות הכורדיות, בגיבוי ובעידוד אמריקאי, כבשו מידי דאעש את עיר המפתח מנג'יב, השוכנת לא הרחק מג'ראבלוס.
ארצות הברית נטשה את הכורדים, כפי שעשתה לא פעם בעבר
דוברים טורקים אינם מסתירים את דרישתם כי הכוחות הכורדים יסוגו ממזרח לנהר הפרת, כדי למנוע את הקמת הישות הכורדית על גבולם, שעשויה לדרבן גם את הכורדים הטורקים להקמת מדינה משלהם ואולי אפילו מדינה שלמה אחת שתכלול את הכורדים בעיראק, בסוריה ובטורקיה. על ארה"ב לתמרן כמו לוליין בין האינטרסים הסותרים של שתי בנות-בריתה – טורקיה והכורדים. לא קשה להעריך את מי מעדיפה וושינגטון. מובן שאת טורקיה, כפי שכבר הצהיר באנקרה סגן הנשיא ביידן. ושוב פעם ארה"ב נוטשת את הכורדים ובוגדת בהם, כפי שעשתה לא פעם בעבר.
המהלך הטורקי מסמל את השינוי הגדול של מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. מאז החלה המלחמה בסוריה במרץ 2011 דרשה טורקיה את סילוקו של שנוא נפשה, הנשיא אסד. לשם השגת מטרה זו, היא סייעה בחשאי באמצעות שירות הביטחון שלה, לטרורסטים של "המדינה האסלאמית". היא קנתה מהם את הנפט הזול שהם הבריחו, חימשה אותם בנשק, ואפשרה לאלפי מתנדבים מוסלמים מכל העולם לעבור בשטחה ולהצטרף לדעאש בעיראק ובסוריה.
רוב הזמן סירבה טורקיה להיכנע לדרישת וושינגטון לחדול מהסיוע שלה לדאעש. צבאה עמד מנגד ולא נקף אצבע כשהברברים של דאעש טבחו בשיטות המזוויעות שלהם בסורים, תהיה השתייכותם העדתית או הדתית אשר תהיה. להפך, הם קיוו שדאעש יטבחו כמה שיותר בכורדים.
אלא שהמדיניות הטורקית כשלה. היא הסתכסכה עם כל שכנותיה: סוריה, איראן, עיראק, הכורדים כמובן וגם עם האיחוד האירופי, ארה"ב ורוסיה. יתרה מזאת, בסופו של דבר מדיניותו של ארדואן חזרה אליו כמו בומרנג: הכורדים ודאעש יצאו למאבק נגדו, מחבלים מתאבדים יצאו לבצע פיגועים, וערי טורקיה היו בחודשים האחרונים לשדות קטל.
כך, עוד לפני ניסיון ההפיכה הכושל נגדו, החליט ארדואן לשנות מדיניות. הוא התפייס עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לאחר שהתנצל על הפלת המטוס הרוסי. על הדרך, אם כי בלי קשר, הוא התפייס גם עם ישראל. הוא הכריז מלחמה על דאעש, ובכך הוא מנסה להתקרב לארה"ב ולאיחוד האירופי. כעת הוא בדרך גם לשיפור היחסים עם איראן. ולאחר הפלישה הוא גם ימתן את דרישותיו לסילוקו של אסד מהשלטון בדמשק.
המתקפה הטורקית תורמת להתמוטטות הצפויה של דאעש, שמאבד כל הזמן שטחים שהיו בשליטתו. לוחמיו עורקים, הכנסותיו מתדלדלות, והתמיכה של צעירים בו מצטמצמת. המערכה לסילוק דאעש מסוריה נערכת במקביל למפלותיו בעיראק, שבה צבאה מתכנן תוך חודשים ספורים לכבוש את מוסול, העיר השנייה בגדולה במדינה.
במהלכו מצליח ארדואן גם לפגוע בשאיפות הכורדיות, אך עדיין אין בו כדי להוות מהלך שובר שוויון שמקרב את סיום מלחמת האזרחים. אולי להפך, הוא רק מסבך את פסיפס האינטרסים המנוגדים של הקבוצות המקומיות, המדינות במזרח התיכון ושתי המעצמות, שבוחשות בקלחת הסורית. וכל זאת על גבם של מיליוני סורים – גברים, נשים וטף - שנטבחו, נפצעו, והפכו לפליטים.