דפי ההיסטוריה הם הדרך הטובה ביותר ללמוד על העתיד. השבוע, במלאת 87 שנים למאורעות תרפ"ט שהחלו ב־23 באוגוסט 1929, ניתנה לנו ההזדמנות לבחון את המציאות הנוכחית שלנו בראי ההיסטוריה. חוקרי התקופה ידעו לומר לנו ששלוש סיבות עיקריות גרמו לפריצת מאורעות תרפ"ט, שבהם נרצחו 133 יהודים ונפצעו 339, ונחרבו וננטשו יישובים וקהילות של יהודים ברחבי הארץ. הסיבה הראשונה הייתה היריבות העזה שהתפתחה אז בין ראשי ההנהגה הערבית, בעיקר המאבק בין חמולת נשאשיבי וחמולת חאג' אמין אל־חוסייני, שבסופו זכה נשאשיבי בבחירות לראשות עיריית ירושלים. זה גרם לחמולת אל־חוסייני להקצין את האווירה נגד יהודים על מנת לזכות בתשומת לב של הרחוב הערבי.
הסיבה השנייה לפרוץ המאורעות היא שאחרי המשבר הכלכלי הקשה שפקד את הארץ בשנים 1926־1927 וגרם לקריסה של עסקים רבים, לרוב ביישובים הערביים, חלה בתחילת 1928 התאוששות של ממש שממנה נהנה בעיקר היישוב היהודי. הדבר עורר קנאה בקרב רוב ערביי ישראל, מה שתרם לאווירת ההסתה.
הסיבה השלישית הייתה האירועים שהתרחשו אז סביב הר הבית והכותל המערבי. ביום הכיפורים של 1928 הצטופפו מאות יהודים ליד הכותל המערבי לתפילת "כל נדרי" והציבו מחיצה בין עזרת הנשים והגברים.
אל־חוסייני ואנשיו מיהרו לתרגם את מעשה היהודים לניסיון השתלטות על הר הבית ולהפרת הסכם הסטטוס קוו שנולד עוד בתקופה העותמנית, ולפיו אין ליהודים רשות לבצע כל שינוי באזור הר הבית. כבר אז, לפני כ־90 שנה, סיפור ניסיון ההשתלטות של היהודים על הר הבית היה דלק לליבוי השנאה.
לא במקרה קראו הערבים למאורעות תרפ"ט "מהפכת אל־בוראק" (שמו הערבי של הכותל המערבי). הכותל והר הבית היו כבר אז המצת האפקטיבי ביותר להצתת השנאה; כבר אז הופיעו התמונות המוכרות לנו מימים אלה של מסגד אל־אקצא עם דגל ציוני מעליו. מהר מאוד הפכה ההגנה על הר הבית מכוונות הכיבוש היהודי לקטליזטור של שנאה ואלימות, כפי שביטא זאת המופתי חאג' אמין אל־חוסייני בדרשה שנשא ערב המאורעות באוגוסט 1929: "כל ההורג את היהודי - מובטח לו מקום בעולם הבא". מיד בסיום דרשתו יצאו אלפי מוסלמים משער שכם חמושים בסכינים, הסתערו על השכונות היהודיות שמחוץ לחומות, רצחו יהודים ושרפו בתי כנסת ובתים. משם התפשטו הפרעות והמאורעות לחברון ולכל רחבי הארץ, כמו שנאמר בשירו של חיים חפר המנוח: "רבותי, ההיסטוריה חוזרת".
מתברר שעשרות השנים, מרחץ הדמים והסבל הנורא בשני הצדדים לא שינו דבר. זמן קצר לפני הבחירות המוניציפליות ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, את קולו של המופתי אל־חוסייני מחליפים קולות אחרים שדואגים להזהיר כל מוסלמי ש"הר הבית בסכנה" וש"היהודים מתכוונים להרוס את אל־אקצא". גם בבתי הספר הפלסטיניים ממשיכים לשטוף את מוחם של כל ילד וילדה פלסטינים. מה שברור הוא שהמקל והגזר של ליברמן וועידות צרפתיות, מצריות או רוסיות לא יעזרו פה. רק התפקחות, שכל ישר ושיחות משותפות בגובה העיניים, עם רצון אמיתי וכן מצד שני הצדדים להקריב למען המטרה הנעלה הזו: לשים קץ לשנאה ולשפיכות הדמים ולהתחיל דף חדש.