אדוני ראש הממשלה שלום, מקובל לפתוח פניות מעין זו במילות שלום וברכה, אבל השעה אינה שעה לברכות. השעה היא שעת אסון. ליתר דיוק, מחדל ואסון. עמוק בתוך השנה הרביעית לכישלון המתמשך של הממשלה במאבקה בקטל בדרכים, נוכח אזלת יד ואדישות משוועת, ובעיצומו של קיץ קטלני באורח כמעט חסר תקדים (כ־100 הרוגים בתאונות רק בחודשי הקיץ), אני פונה אליך בקריאה להתעשת.



בשיחותיך הקבוצתיות עם העיתונאים שאתה מקיים בשבועות האחרונים אתה מרבה להשתבח בהישגיה הכבירים של ישראל במגוון תחומים. אתה מדבר על מודיעין ועל סייבר, על חקלאות ועל מים, על רפואה, הייטק, עוצמה צבאית, עוצמה כלכלית, עוצמה מדינית. רק דבר אחד אתה נמנע מלהזכיר בפגישות האלה, והוא העובדה המבישה שמבחינת הבטיחות בדרכים, נושא המשמש בצדק אבן בוחן מרכזית בעולם המפותח, ישראל מידרדרת בבטחה אל העולם השלישי, שבו חיי הנהגים, הנוסעים, הולכי הרגל ושאר משתמשי הדרך חשובים כקליפת השום.



איפה אנחנו ואיפה כל אותן מדינות מערביות מפותחות שאתה משתבח בהשוואתנו אליהן במגוון התחומים שעליהם אתה מדבר עם העיתונאים? הרי אתה איש מדינה, ואתה מכיר את השיטה שבה על מדינה לקבל על עצמה אתגר לאומי ולהתמודד עמו בהצלחה. צריך לאתר את האתגר, להגדיר אותו, לבנות תוכנית פעולה וליישמה.



כל זה כבר נעשה, ובהצלחה רבה. עד לפני ארבע שנים התמידה ישראל ביישום התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים והורידה בעקיבות את מספרי ההרוגים, בואכה היעד שעליו הכריזה ממשלתך שלך - להיות מחמש המדינות המובילות בתחום.



אלא שבשלב מסוים החליטה ממשלתך לקצץ בתקציבי התוכנית הלאומית שוב ושוב, קיצוץ אחר קיצוץ, עד שאיבד עשרות אחוזים מהיקפו, ולמעשה רוקן את התוכנית מכוחה ומיעילותה. התוצאה, כידוע, לא איחרה לבוא. בעוד שאר מדינות המערב – מושא ההשוואה המוצדק שלך לישראל בכל התחומים - התמידו ביישום התוכנית והפחיתו את מספרי ההרוגים בעשרות אחוזים, אנחנו זנחנו את המחויבות לתוכנית ורושמים עלייה של עשרות אחוזים במספרי ההרוגים.


אדוני ראש הממשלה, בהיותך איש כלכלה, ידוע שחיסכון כספי אין כאן, אלא ההפך. עלות הנזק והנפגעים למשק גבוהה לאין שיעור מהסכום שצריך להשקיע במניעה. איזו איוולת כלכלית.



וזאת עוד לפני שאנו דנים בערך העליון של קידוש החיים והשמירה עליהם, שאותו רומסת ממשלתך ברגל גסה, במדיניות המופקרת שהיא מנהיגה במאבק בתאונות הדרכים.



אדוני ראש הממשלה, עת צרה היא ליעקב. קול דמי אחינו ואחיותינו, הרוגי התאונות שהיה אפשר למנוע, צועקים אלינו מן האדמה. הפתרונים בידיך - תוספת של 300 ניידות משטרה ותוספת של 300 שוטרי תנועה בסכום נמוך של כ־85 מיליון שקלים, יכולים להחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל גם בכבישים.



בשמם של כל אזרחי ישראל הנוסעים בדרכים מסוכנות שאינן משופצות, והמתוסכלים מכך שמשטרת התנועה אינה נוכחת והחוק לא נאכף, אני פונה אליך בדרישה נואשת: עצור את הדימום. השב למאבק בתאונות את תקציבו. חתור מחדש אל היעד שהגדרת. הצל חיים. 



הכותב הוא מנכ"ל עמותת "אור ירוק"