נתחיל בזה שיש לי אמון רב בכוחה של מדינת ישראל. אני משוכנע שיש לשירות הביטחון הכללי יכולת חדירה מצוינת לארגוני הטרור בעזה, ביהודה ובשומרון. השב"כ מצליח לסכל את רוב הפיגועים לפני צאתם לדרך. אני בטוח כי המוסד הוא אחד מארגוני הביון המשובחים בעולם. מוביל בשילוב הגורם האנושי וטכנולוגיות־על. אני יודע שצה"ל יכול להביס כל צבא ערבי או ארגון טרור המעז להתייצב מולנו.



הבעיה שלנו היא בדרך כלל בחולשת המנהיגות, בהגדרה מעורפלת וסתמית של מטרות מלחמה, בהערכת חסר של יכולת העמידה של העורף. בפחד מפני "מה יאמרו הגויים". חולשה זו הקרינה ועודנה מקרינה גם על מפקדי הצבא וראשי מערכות הביטחון. אלו ניסו לא אחת לשנות את תפיסת עולמם הביטחונית ל"רוח המפקד" של הקברניטים המדיניים, ועסקו בפוליטיקה במקום בביטחון.



היו לנו מפקדים שטענו בלהט אחרי חתימת הסכמי אוסלו כי צה"ל צריך להתכונן ל"עידן השלום", וקשה בדיעבד לדעת אם היו שוטים או מלקקים. היו רמטכ"לים שהטיפו ולחצו למסור את רמת הגולן לידי הסורים כדי להגיע להסכם שלום. ואין לדעת אם איבדו את השכל הישר או ניסו לרצות את ראש הממשלה. בעיני ראיתי אלופים שהתבזו בהבטחות כי "ההתנתקות" תשפר את מצבה הביטחוני של ישראל, אולי מתוך תקווה כי המערכת הפוליטית תחבק אותם לאחר פרישתם. תראה בהם "מנהיגים פרגמטיים", כאלו שאינם רואים את האויב הערבי רק מבעד לכוונות הרובה, ותזניק אותם לעמדות ההנהגה הלאומית.



בספרו "יומן מערכת סיני" כתב משה דיין: "מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז". בכך ניסה מי שהיה רמטכ"ל מבצע קדש ב־1956 להגן על מפקדים כמו אריאל שרון, שהוטחו בהם האשמות על פעולות נועזות ועמוקות, שעלו בחיי אדם רבים. דומה כי בימינו התמעטו הסוסים האבירים והתרבו השוורים.



# # #



כל הדברים הללו נכתבים על רקע ההדלפות כי שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר בשיחות סגורות כי גופות חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, אורון שאול והדר גולדין - לא יוחזרו. וזאת משום שאינו מתכוון לעשות כל עסקה עם חמאס.



אני יכול לברך את ליברמן על דבקותו בעיקרון שאין מקיימים מו"מ עם ארגון טרור. אני מקווה שהוא גם יעמוד בדיבורו ומו"מ כזה לא יתקיים. שלא כראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר גם הוא היה נאה דורש, אך לא ידע נאה לקיים. כראש ממשלה נהג ממש ההפך ממה שהטיף לו בספריו, ושחרר מאות מחבלים רוצחים.



אך אינני יכול לברך את שר הביטחון על הרישא של דבריו, אם אכן אמר כי הגופות לא יוחזרו. ליברמן אולי קיווה לשדר לחמאס כי כללי המשחק השתנו. כי המנהיגות בישראל שוב אינה מוכנה לשלם "כל מחיר" תמורת החזרת גופות חללינו או אזרחים וחיילים שנחטפו או נפלו מרצונם בידי ארגוני הטרור. כי איננו פועלים תחת לחץ זמן או דעת קהל המחייבת את הקברניטים להיכנע, כפי שהיה בפרשות גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר. ובמקרים רבים קודמים.



אלא שבמקביל ל"הורדת המחיר" הזו צריכים שר הביטחון ומפקדי צה"ל לגבות "תג מחיר" כבד כל כך מראשי חמאס המחזיקים בגופות חיילינו, עד שהם עצמם ימהרו להחזיר אותן לידינו. לא לשדר "הגופות לא יוחזרו" אלא להפך: להודיע לחמאס כי הגופות יוחזרו. כי אם לא יוחזרו בהקדם מרצונם של ראשי חמאס - הן יוחזרו בידי מחליפיהם לאחר שישראל תחסל את מי שאחראים לחטיפת הגופות והחזקתן.



אני משוכנע כי מערכות הביטחון המצוינות שלנו יודעות בדיוק מי הם מפקדי המחבלים וראשי ארגוני הטרור שחטפו את הגופות, ואחראים היום להחזקתן. ואחרי שאלו זוהו - צריכה ישראל לחסל את הראשון ברשימה, על פי סדר אל"ף־בי"ת, מספר אישי בחמאס או מספר טלפון, ולהודיע כי הוא מת כיוון שהיה בין האחראים. ואחריו - ימות הבא בתור. עד שיבינו. ישראל צריכה להודיע כי הגופות יוחזרו, ולא חלילה על ידי כניעה ושחרור מחבלים - אלא כחוק המלחמה. כי במלחמה - כמו במלחמה.



# # #



מערכות הביטחון שלנו לא ידעו כנראה היכן מחזיק חמאס את גלעד שליט בשביו. ופעולה לחילוצו לא הייתה אפשרית. אך המערכות הללו ידעו היטב מי הם מפקדי חמאס שחטפו אותו, ומי מחזיק בו. ובכל זאת - הם לא חוסלו. החשש היה אולי כי שוביו של שליט יפגעו בו, כנקמה. והראיה - "רמטכ"ל חמאס" אחמד ג'עברי, האיש שהיה אחראי לתכנון חטיפתו של שליט והחזיק בו - חוסל בתחילת מבצע עמוד ענן ב־2012, כשנה לאחר ששליט הוחזר.



אם אכן זה היה החשש ביחס לגלעד שליט החי - מה עוצר את צה"ל והשב"כ מליזום מהלך כזה עתה, ומה מונע מבעד הקברניטים לאשר אותו, כאשר בידי חמאס רק גופות חיילים ולא חיילים חיים? מה התירוץ שלהם עכשיו?



לפני למעלה מארבע שנים הגישה "ועדת שמגר" את המלצותיה וקבעה עקרונות לחילופי שבויים ואסירים. הוועדה, שמונתה בידי שר הביטחון אהוד ברק בימים שבהם שליט היה עוד בשבי, כללה בנוסף לשופט בדימוס שמגר גם את מי שהיה מנכ"ל משרד הביטחון האלוף (במיל') עמוס ירון, ואת איש האתיקה הפרופ' אסא כשר.



ההמלצות הוגשו לראש הממשלה נתניהו, וסווגו "סודי ביותר", אך מהדברים שהתפרסמו מאז, ולאחרונה גם מפי חבר הוועדה עמוס ירון, ידוע כי הוועדה המליצה על עקרונות פשוטים: אחד תמורת אחד, גופות תמורת גופות. כדי לשדר מסר ברור לחמאס צריכים נתניהו וליברמן לפרסם את דוח הוועדה, והממשלה כולה צריכה להחליט כי היא מאמצת את ההמלצות.



זה החלק הקל. החלק הקשה יותר הוא לדבוק בעקרונות הללו. לי אין ספק כי ראש הממשלה נמנע מלפרסם את הדוח כדי לא לכבול את ידיו, כדי להשאיר בידיו גמישות אינסופית ופטור מעקרונות, ובייחוד כדי שלא להיות מוצג ככלי ריק ביום שבו יתעלם מההמלצות וייכנע שוב לסחיטה.