עבודות בשבת מתקיימות ויתקיימו בישראל ולא רק מטעמים של פיקוח נפש, אלא גם מתוך צרכים אחרים. השאלה היחידה שצריכה לעמוד על הפרק היא מהו האינטרס הציבורי, ובמקרה הזה הוא ברור לכולם – ביצוע עבודות תשתית כנדרש עם מינימום פגיעה בשגרת החיים. צריך לחשוב גם על הילדים שלנו – חיילות וחיילים - שמסתמכים על התחבורה הציבורית ועושים בה שימוש עד כניסת השבת ומיד עם צאתה כדי להספיק להגיע הביתה לסוף השבוע וחזרה לבסיס.
איזה מסר אנחנו מעבירים להם, כאשר שיקולים קואליציוניים צרים קודמים להגעתם לבתיהם? איזו הכרת טובה זו מצד אלה שאינם תורמים לאלה שנושאים את הנטל? כניעה לעסקנות היא לא מנהיגות. הגיע הזמן להגיד את הדברים בקול ברור: זו אינה רק סוגיה דתית-חילונית. הציבורים הדתי והחילוני מסתדרים טוב מאוד יחד. יש ליהדות 70 פנים ויש מספיק דרכים לכבד את הבחירות הפרטיות של כל אדם.
כמו שהצבא יפסיק להגן על המדינה בשבת
עבודות תשתית בשבת הן צורך של המדינה כמדינה. הלחץ לבטלן הוא אך ורק מטעמים פוליטיים. מבחינתי, לדרוש שלא יתבצעו עבודות תשתית בשבת זה כמו לדרוש שהצבא יפסיק להגן על המדינה בשבת או שהמשטרה תפסיק לאכוף חוקים.
באיזו עוד מדינה בעולם היינו נקלעים לוויכוח מיותר כזה? התחבורה הציבורית בישראל אינה מהמובילות בעולם. דווקא בשנים האחרונות מורגשת עשייה נרחבת לשיפורה. בינתיים את מחיר הבנייה משלמים התושבים. הדוגמה הקלאסית היא השינויים בהסדרי התנועה והעומסים בתל אביב וברמת גן בגלל עבודות הרכבת הקלה. הציבור משלם וממתין בסבלנות לסיום העבודות ועכשיו מאלצים אותנו לשלם מחיר כפול רק בשל דרישות החרדים. יש גבול. אומנם הציבור החילוני לא מצטיין בהפעלת לחץ, אבל כשדוחקים אותנו לקיר אנחנו יוצאים לרחובות. זו סוגיה שמצדיקה מחאה ציבורית.
הגיע הזמן לקחת החלטות ממלכתיות, שקולות, אחראיות, ענייניות ומקצועיות. המסקנה ברורה: כן לעבודות תשתית גם בשבת, ולא לכפייה חרדית.
הכותב הוא סגן ראש עיריית רמת גן וראש סיעת מרצ