עבודות רכבת ישראל בקו המהיר בין תל אביב לבירה ירושלים הן פרי של רעיון מבורך שיהפוך את ישראל למדינה ברוכת תשתיות תנועה. אבל כמו בישראל, גם הרעיונות הטובים ביותר ממומשים באופן צולע ופוצע, כשמבחן התוצאה הוא חזות הכל. ומה עם הפרטים? הפרטים הם זניחים. כאבם מתאפס כשחזות הכל הוא מקור ההנאה לרבים.
תראו למשל את עבודות הרכבת הקלה, אחותה הצעירה של רכבת ישראל, אשר מטרידות את מנוחת הסביבה האנושית ברעש גדול בימים ובלילות. יום עבודה מלא של 24 שעות בחלקים מסוימים, הממלא את חלל הרחוב, והכל בשם התוצאה, כשלעזרתה גויסה הבטיחות שתעזור לבטל כל מתנגד.
רעיון יום המנוחה הוא הרעיון האנושי ביותר והסוציאלי ביותר שידע העולם, שבו יכולה החברה לו רק תרצה להניח בצד למבחן התוצאה ולראות את הפרט.
והפרט הזה הוא לא רק המיעוט השומר את השבת על פי המסורת המחברת שבידו, הפרט הוא גם האדם העובד, אשר זכויותיו נרמסות ביום הזה ברגל גסה מלאת בוץ החפירות. בחובה המוטלת עליו לקחת את יום המנוחה שלו ולהפכו לעוד יום אפרורי השביעי במספר במניין ימי העבודה.
הגישה הדורשת להמשיך להפעיל את עובדי הקבלן ששכרה רכבת ישראל, גם בעבור רעיון יום המנוחה, היא גישה פסולה המקדשת את התועלתנות המזוקקת ואינה רוצה לראות את האחר.
לא ויכוח דתי
מדינה דמוקרטית היא אינה מבנה טכני של שלטון. מדינה דמוקרטית היא מהות הרואה בעיניה את חובתה להגן על מיעוטים שכאלה הגנה חוקית.
עובדי רכבת ישראל, שנשכרו לעבודה זו, הם מיעוט דומם מעצם היותם עובדי קבלן, אשר נשללת מהם הזכות להיות שותפים ברעיון של יום מנוחה, והם נאלצים להיות מנותקים מהמסורת ומהחיבור המשפחתי הבא בעקבותיה.
גם באנגליה הרחוקה הבינו, בעזרתו האדיבה של בית הדין האירופי, כי יום המנוחה הוא חובה ויש בו להגן על העובדים באופן מידתי מפני ידו של המעסיק המבקש להמשיך לקדש את חשבונו בבנק.
הוויכוח הזה אינו ויכוח דתי. זהו ויכוח עקרוני כיצד ייראו פני החברה הישראלית בכל הקשור לזכויותיו של הפרט. אם ההנאה והיעד לגזירת הסרט בעוד שנה בפתיחת הקו המהיר לירושלים הוא הקובע או שמא הרעיון האנושי, של יום מנוחה, בשם הזכות, הצדק וההוגנות יכריעו.
הכותב הוא סגן ראש עיריית רמת גן וראש סיעת הבית היהודי