את מרים פיירברג קשה לתפוס לא מחייכת בפומבי. אבל אתמול, אל תא החשודים של בית משפט השלום בראשון לציון, היא נכנסה בפנים חתומות, אפילו מבוהלות. דקות ארוכות לפני כן היא עמדה במבואה החשוכה שמאחורי האולם והציצה פנימה, הסתתרה מפני המצלמות שהיא כל כך אוהבת, וסירבה להיכנס כל עוד השופט אינו באולם.
לא ברור מי סייע לה להימנע מהכניסה לזובור הפלאשים המסורתי, בניגוד לשלושת החשודים האחרים שהתמסרו למצלמות שעה ארוכה, בעל כורחם. בסוף פיירברג נכנסה לאולם המואר, חצי דקה לפני שהשופט נכנס ורק אחרי שהצלמים סולקו מהאולם על ידי משמר בתי המשפט, מה שגרם למהומה של הקהל העוין לנוכח העיתונאים שנאלצו להתנפל עליה בסלולריים רוטטים.
הז’קט הצהוב שהתיימר להתמזג בבלונד המפורסם שלה רק הבליט את האדמומיות של פניה הנפוחות. הסמיילי הטבעי שלה התהפך לסמיילי עצוב. אולי בכתה שם בחוץ, אולי היא רק הגיבה כך ללחץ העצום שמופעל בחודשים האחרונים, מאז התחוור לה שהקשרים שלה עם השותף המיתולוגי הרב שמעון שר ועם פרקליטה האישי הרב אברהם גוגיג עומדים במרכזה של חקירת משטרה שבה מעורב עד צוואר בנה צפריר, עורך דין.
אבל הדיון החל והיא אט אט נרגעה, כאילו הסתגלה למעמד המביך. באולם ישבו שני נהגיה וכמה מעובדות לשכתה המודאגות, ובראשן טובה כץ מאגף הרווחה העירוני לשעבר, שמתפקדת כבר למעלה מעשר שנים כמנהלת האישית שלה. לפניהן ישבו כלתה, זו הנשואה לבנה צפריר העצור אף הוא, ובתה טל, מורה במקצועה שהתקשתה לעמוד במעמסה ונעטפה בחום על ידי בעלה, חתנה של ראש העירייה.
לפתע, דווקא למראה הנוגה הזה, החל לבצבץ החיוך המפורסם של מרים. כאשר טובה נענעה בראשה בשפת גוף מודאגת של "הכל נגמר", היא השיבה לה בחיוך רחב האומר "הכל בסדר", והוסיפה בשפתיים אילמות שאלה מימי השגרה שכבר לא תשוב כנראה, "הבאתן לי את התיק?". טובה הנהנה בשפתיים חתומות, אבל פיירברג, מספסל החשודים, כבר הניעה את החיוך הרחב שלה מעט שמאלה, אל כלתה ובתה, שלא ידעו את נפשן. הרגעים המחויכים היו קצובים, בלשון המעטה, כי מהר מאוד היא חזרה למציאות העגומה, נשענה על הקיר, פניה התכרכמו שוב, שפתיה התקשו, התכווצו.
כאשר האקס שלה אלי פיירברג ניסה להסביר לסנגורית שלו בקול רם, כדי שגם השופט ישמע, כי הוא ממש לא מבין איזה נכסי נדל”ן להשבחה היו לו אי פעם בחייו, מרים חזרה לעניינים לרגע אחד והסבירה לו בשקט, "לא, הם מתכוונים לעניין ההוא, נו?". אפילו התובע והשופט לא הפריעו לתובנה המשפחתית הזו, ובתנאי שהיא תקדם את החקירה.
חרף המלודרמה האישית, במהלך מרבית הדיון הקפידה פיירברג להתאמץ ולקלוט כל פרט שנאמר, במיוחד כאשר הסנגורים חקרו את נציג המשטרה אלישע קוגן, על החשדות המיוחסים לכל אחד מהחשודים. לפיירברג יש יכולת קליטה מעולה ושליטה מוחלטת בכל הפרטים התכנוניים בעיר שלה, מאחרונת המרפסות ועד הפנטהאוז הכי יקר ב"עיר ימים", כולל שמות הדיירים, והקבלנים כמובן.