מוזר שלמרות הזלזול התהומי והירידות השיטתיות של הברנז'ה, לפיד מתחזק. האם הציבור מתעלם בעקביות ממה שמפמפמת לו התקשורת? יכול להיות. ובכל זאת, התקשורת היא שיוצרת את השיח ואת סדר היום, כך שקצת קשה לקבוע בחמיצות שהיא "לא משפיעה". אולי נכון יותר לומר שעדיין יש לה הרבה כוח, רק לא בטוח שאחרי כל השינויים שחלו בענף, היא מבינה איך להשתמש בו.
לא המצאנו שום דבר. גם טראמפ נבנה על האמינות הפוחתת של העיתונות האמריקאית, שלא ממהרת לתקן את עצמה. יותר מזה, לפעמים נדמה שהתקשורת האמריקאית יודעת שטראמפ יפסיד, אבל המטרה הראשונית שלה היא ליצור קרב מעניין מספיק, ולכן היא ממשיכה לסקר אותו באותה אובססיביות. כשיהיה רייטינג תהיה פרנסה, ואז היא גם תנסה לתקן את העולם, אבל זאת רק המטרה המשנית. כך, בעבור הרייטינג, התקשורת מכרסמת עוד קצת מאמינותה, ובעצם ממשיכה להחליש את השפעתה.
אם חוזרים ללפיד, הרי ממש מהרגע שהכריז על כניסתו לפוליטיקה הוא צועד בדרך מסוימת למרות קיתונות הלגלוג, ואיכשהו זה פועל. הוא הבין די מהתחלה שלא משנה מה יעשה, הוא יחטוף על הראש. כמי שבא משם, מי כמוהו יודע שאין טעם לנסות לרצות את תא העיתונאים, פשוט משום שהם חיים תחת חוק היסוד של לעולם לא להיות מרוצים. עדיף פשוט לא להקשיב.
ביקורת היא דבר חשוב מאין כמוהו. אבל חשיבה ביקורתית אינה מצרך נדיר כמו בעבר, וכשהביקורת הופכת לחזות הכל, היא מאבדת מהשפעתה. כמו הבוס הנרגן שתמיד רוטן ומתישהו מפסיקים להתייחס להערותיו, נדמה שהביקורת העיתונאית הנוכחית אינה מנסה לתקן, כי אם להתלונן. היא לא מקדמת אלטרנטיבה, אלא קוטלת כברירת מחדל ומקדמת אלטרנטיבה אוטופית שאינה קיימת.
משבר הסלמונלה, לדוגמה, פרנס בעיקר את עצמו. הוצפנו בדיווחים על החזרת מוצרים וקצת שכחנו שבאוגוסט של המזרח התיכון מזון מתקלקל במהירות. ברור שכל יצרן צריך לקבל עליו את האחריות למוצריו, אבל מה עם פרופורציות? האם מישהו באמת נפגע? או שחווינו סערה מתמשכת משום שלתקשורת היה עודף זמן פנוי ולא היה לה משהו טוב יותר לעשות?
גם אסון החניון מתחיל לתפוס את טרלול האובר-קיל. לאילו מסקנות לא הגענו? אנחנו גזענים כי לא התאבלנו מספיק על הקורבנות הערבים, ביבי אשם כי פרצופה של כל המדינה בהנהגתו כפרצוף החניון הקורס, ועוד השוואות שמרחיקות את הביקורת הדרושה האמיתית: ענף הבנייה בישראל פרוץ מדי, ויש להפעיל עליו פיקוח רציני. זה דורש חקיקה ומשאבים לאכיפה. אבל האם נשיג את התיקון הזה לאחר שהאבק ישקע, או שפשוט נמשיך הלאה, לשערורייה הבאה?
מרוב מסקנות גדושות פאתוס על העתיד הרצוי לאנושות, אנחנו מפספסים את הפרגמטיות ואת היכולת לשפר. כך גם עם לפיד: הוא שטחי, מתחנף לחרדים, מתבזה בהפגנות בשוודיה עם אנגלית עילגת, חסר השכלה - ומה לא. אבל כרגע הוא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. אז אולי עיתונות שמצד אחד מבכה את היעדר האלטרנטיבה ומצד שני רומסת בחדווה את האלטרנטיבה היחידה, היא לא עיתונות ביקורתית, אלא סתם כזו שלא החליטה מה היא רוצה.