השבוע הזה חשף את החסרונות של האמת. העיקרון המנחה, לכאורה, של חברה מערבית דמוקרטית, הוא הפניית הזרקור, חשיפת הפרטים והימנעות מעמימות ומטאטוא מתחת לשטיח. כל הפעולות האלו נמצאות בלבו של מונח שגור וידוע, אך באותה עת סתום ורב־פנים בשם "סטטוס קוו", שבא לידי ביטוי גם בענייני השטחים והפלסטינים, גם בנושא הר הבית והמקומות הקדושים, וגם בענייני דתיים־חילוניים.
בנימין נתניהו, שבשבועות האחרונים מטיף בלהט לעיתונאים לדבר אמת, כלשונו, כאילו מדובר בחבורה אחידה שכל רצונה הוא הסתרת הפרטים הנכונים מהציבור, זכה השבוע לכמה סטירות לחי מצלצלות מהציבור וממוסדות הציבור, אחרי שניסה "כאילו" לחשוף את האמת והתברר שנהג בדרכי הטעיה.
האמת הפשוטה היא שבישראל עובדים בשבת. כל שבת, במשך שנים. טיסות נוחתות, דלק נמכר, מרכולים מוכרים את מוצריהם, סדרני עיריות מקבלים את פני התושבים ב"שבת תרבות", אוניות נכנסות ויוצאות אל הנמלים ומתוכם, חשמל זורם לבתים, מכוניות נוסעות ובתי עינוגים מענגים את הציבור הישראלי שרוצה בכך. גם החרדים יודעים שזהו המצב. הסטטוס קוו הוא שהחילונים עובדים, אם הם רוצים או חייבים, והדתיים מקבלים זאת בהבנה תחת הכיסוי הידוע של "פיקוח נפש" במקרה של בתי חולים, או "עבודות חיוניות" במקרה של עבודת תשתיות.
את העיסוק בשאלות האם מדובר בפיקוח נפש ועד כמה זה חיוני, משאירים החרדים למנגנון הפקידים, על פי הנוהל הידוע של לא לשאול, לא לספר. כי במקרה הזה האמת היא בעיה.
בחברה החרדית חל שינוי בשנים האחרונות. יש עיתונות חדשה, חקרנית, אמיצה, חרוצה ויעילה. וכשמתחילים לשאול ולברר, מגלים את מה שהוסתר במשך שנים מתחת לשטיח. מי שרוצה לשמור על הקיים, לא מרים את השטיח.
אילו סביב נתניהו היו יועצים מנוסים ובקיאים, שועלים ותיקים, הם לא היו עושים את סדרת הטעויות שהובילו אלפי בני אדם לפקקים ביום ראשון, שגרמו לניגוח פוליטי תקשורתי חסר תקדים עם שר מכהן, ושיצרו משבר שרע לכולם.
הטעות המרכזית הייתה לאפשר לחרדים לאיים. מהרגע שהחלו לדרוש את הפסקת העבודות, ראש הממשלה היה אמור להעניק גיבוי מלא לשר שלו ולדאוג לכך שהכל ייסגר בדרג הפקידים. אולם ברגע שהוכנסו הפוליטיקאים לחדר הדיונים, החלה התסבוכת. זה, אגב, בדיוק מה ששר התחבורה ישראל כץ עושה: הוא שותק ונותן לפקידים לסגור את הקצוות. הוא החזיר את השטיח למקומו ומקווה שהכל יעבור בשקט מעתה.
הטעות השנייה הגדולה הייתה לערבב בין השבת והחרדים לבין הפוליטיקה הקטנה של נתניהו מול כץ. כאשר החרדים התפוצצו על מנכ"ל הרכבת, נתניהו היה צריך להכריע. אבל הוא התמהמה. כך קרה ששעה קלה לפני כניסת השבת החרדים דרשו הקפאה מוחלטת, והמסילות כבר פורקו. נתניהו לא ידע, או כך לפחות טען. הוא נכנע ללחץ, וכדי להפנות את הזרקור הציבורי ממנו והלאה האשים את כץ. לא באלגנטיות של תדרוך מאחורי הקלעים, לא באמצעות עובדות מוצקות, אלא באמצעות שיגור ראש הסגל שלו לגוב האריות - לאולפני הטלוויזיה.
יואב הורוביץ, ראש הסגל, עשה מעשה שלא נעשה זמן רב: האשים באופן ישיר שר נבחר בקנוניה. הוא טען ששר התחבורה סיבך את נתניהו בכוונה. היו גם דיבורים על פיטורים, אבל אלו התבררו כאיומים. זו הייתה טעות כבדה. הציבור לא קנה את ה"אמת" של נתניהו. הסקרים הראשונים הראו שהציבור רואה בראש הממשלה אחראי, וכץ נתפס כאחראי משנה.
ואז הגיעו הסקרים שהראו כי לראשונה עוברת סיעת יש עתיד את הליכוד. זו הייתה סטירת לחי ציבורית. סדק בטפלון. זה היה ביטוי ישיר לכעס ציבורי זמני על ההתנהלות הרשלנית, המביכה והבעייתית בפרשת הרכבת, זאת מאחר שמעטים המקרים שבהם מחדל ממשלתי מורגש על ידי הציבור מיד. וביום ראשון עמדו בפקקים והמתינו בתורים אינסופיים לאוטובוסים אלפי אנשים, וזאת כתוצאה מסחרור פוליטי של ראש הממשלה.
נתניהו פועל בתקופה האחרונה בגישה שהוא יוכל לעשות הכל ושהציבור יבחר בו בגדול. יש לו קבלות, זה מה שהיה עד עכשיו. אולי זה גם מה שיהיה, אבל לרגע אחד בסקר אחד, הציבור שלח לו מסר מצנן, הערת אזהרה בטאבו על כך שההנחה הזו נמצאת בסכנה. אתה נבחר הציבור ולא מלך, הם אמרו לו, ובלי קשר לימין או לשמאל, כניעה לחרדים ותשלום בחירות החילונית לא עוברים בשתיקה.
במקביל התברר השבוע עומק הבלגן והשקר. הראשונה שחשפה זאת הייתה קרן טרנר, מנכ"לית משרד התחבורה שבזהירות ובבהירות הסבירה את האמת: לשר התחבורה או לה אין סמכות לאשר או לבטל עבודות בשבת. אחר כך זהבה גלאון זכתה להעניק מהלומה נוספת לנתניהו. היא עשתה זאת באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ, שפסק שנתניהו פעל בחוסר סמכות. זאת אחרי שדחה בבוז את הטענות שליועציו אין מספיק ניסיון ממשלתי ציבורי. הוא המנוסה מכולם, אמרו השופטים, הוא היה צריך לדעת.
זה היה מהלך אופוזיציוני מרשים של מרצ, אבל במקביל הוא סיפק גלגל הצלה לנתניהו. כעת באפשרותו של ראש הממשלה לומר לחרדים שהוא אינו יכול לפעול, גם אם הוא רוצה. והחרדים יקבלו זאת כי המשבר פגע בכולם: הוא הראה את חולשתו של כץ, חשף את פגיעותו של נתניהו וערער את אמון הציבור בשרים החרדים.
מבחינת החרדים, הקרב על השבת הזיק יותר מאשר הועיל. כי ציבור חילוני גדול רשם לעצמו שהוא חייב לשים לב טוב טוב שלא גונבים לו את השטיח, במקום לטאטא תחתיו את שמירת השבת בעירבון מוגבל.
היחיד שנהנה מהמשבר היה יאיר לפיד, שחורש את השטח ומפריש חלות. הוא הבין שהבעיה במשבר לא הייתה החרדים, שנקלעו למצוקה ברחוב שלהם, אלא ראש הממשלה שנתפס שלא בטובתו ברחוב ללא הגנה. לפיד מאמין שמדובר במגמה, והוא נושף בעורפו של נתניהו. אבל השקר הזה גם נתן חיזוק מלמטה לקואליציה של נתניהו. החרדים הבינו את ההשלכות והסכנות במתיחת החבל, וכולם קיבלו שיעור במגבלות השימוש בכוח. אבל זו פוליטיקה, והרציונליות היא רק אופציה אחת מני רבות.
הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2