שמעון פרס נהג לומר, יותר מפעם אחת, שישראל היא מדינה עצמאית וריבונית שאינה תלויה באף אחד, חוץ מבאמריקה. אנחנו יודעים את זה והם יודעים את זה, וכדאי שנתנהג בהתאם. העימות בין בנימין נתניהו לבין ברק אובמה עומד בבסיס ההסכם הכי חשוב שנחתם כאן לאחרונה: הסכם הסיוע האמריקאי לישראל לעשור הקרוב. זה מה שדחף את ראש הממשלה לסגור את ההסכם עכשיו, וזה מה שמעיב על הניסיון הישראלי והאמריקאי לשווק את ההסכם הזה כהכי טוב שיש והכי טוב שאפשר היה להשיג.
השאלה שמרחפת מעל הסכם המימון הנדיב פשוטה: האם אובמה נקם בנתניהו ומנע ממנו חלק מהסיוע שהיה יכול לקבל, בגלל המסע המתריס שלו לקונגרס והעימות הגלוי, הבוטה והאישי שלו נגדו בעניין העסקה עם איראן? ומנגד אפשר לשאול גם: האם אובמה התקפל ונתן לישראל הכל, בלי להתחשבן ובלי קטנוניות, אף על פי שנתניהו חרץ לו לשון במשך רוב שנות כהונתו בבית הלבן? ועוד שאלה אחרונה: האם נדע את האמת בקרוב או שנאלץ להמתין לספר הזיכרונות של הנשיא?
כל השאלות האלו מרחפות מעל הפרטים, המספרים וההסברים. מי שרוצה להבין עד כמה הסיפור הזה מפותל ומבולבל, צריך לנסות להבין מה קרה עם חבר הקונגרס לינדזי גרהאם. זה סיפור צד, רק פרק אחד קטן במשא ומתן שהגיע לסיומו השבוע. אבל הוא מוכיח שכמו שפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה, כך כללי הנאותות והתקינות הפוליטיים הם דינמיים ונתונים לשינוי, על פי צורכי הפולטיקה המקומית והעולמית. גרהאם הוא חבר קונגרס ותיק, רפובליקני שרצה לרוץ לנשיאות, ידיד ישראל, שתמיד דאג ודואג לה. והוא שגרם לכך שההסכם היה תקוע בשבועות האחרונים. גרהאם רצה לעזור לישראל לקבל יותר, וגם לעשות סיבוב על אובמה, והגיש שורה של הצעות חקיקה להגדלת תקציב הסיוע הישראלי בשנה הבאה. הסיוע האמריקאי הנוכחי עומד על כשלושה מיליארד דולר לשנה פלוס תוספות מהקונגרס לתוכנית ההגנה מפני טילים ואיומים שונים. ב־2015 זה היה 3.1 מיליארד פלוס תוספת של 650 מיליון. סך הכל: 3.7 מיליארד דולר.
סכום הסיוע העתידי לעשור הקרוב עומד על 3.3 מיליארד דולר לשנה, פלוס תוספת קבועה של חצי מיליארד לתוכנית הטילים. הממשל הסכים להגדלה בתנאי שזהו זה, הכל כלול. ישראל תתחייב לא לבקש עוד תוספות מהקונגרס. גרהאם אמר לישראלים שיתעקשו יותר, שאפשר להגיע לבסיס סיוע של 3.4 מיליארד דולר לפחות, ומיד הגדיל את התוספת שתופסת.
הממשל הבין את הפוטנציאל המסוכן במהלכי גרהאם: אם הסיוע עומד כעת על 3.1 מיליארד דולר, והקונגרס יגדיל את התוספת לעוד 900 מיליון או מיליארד, יכול להיווצר מצב שבשנה האחרונה להסכם הישן - 2017 - יעמוד התקציב על 4 מיליארד דולר. כך שההסכם החדש - 3.8 מיליארד כאמור - יהיה נמוך יותר ויוביל לסערה בקונגרס. לא מן הנמנע שזה בדיוק מה שרצה גרהאם להשיג לפני הבחירות.
ומה עושה בתגובה הבית הלבן? באופן מדהים וחסר תקדים, נשיא ארצות הברית - זה שקבל והתלונן על ההתערבות הבוטה של נתניהו בפוליטיקה האמריקאית, שגינה את נאומו של ראש הממשלה בפני חברי הקונגרס בנושא האיראני, מכיוון שזה משחק בחצר האחורית של הפוליטיקה הפנימית - פונה לנתניהו ומבקש ממנו לדבר עם גראהם כדי לשכנע אותו לעצור את החקיקה. הסיפור הזה פורסם לראשונה על ידי טל שלו באתר "וואלה!", ואחר כך זכה לפרסום נוסף ב"וושינגטון פוסט".
נתניהו נענה לבקשה. הוא התקשר, וגראהם אמר לו שהממשל יכול לקפוץ לו. הוא יעץ לנתניהו לדחות את ההצעה מאובמה. נתניהו הסביר שהוא מעדיף יציבות ותכנון מראש של התקציב, בעיקר כי צה"ל יושב לו על הראש עם התוכנית הרב־שנתית. אבל גרהאם סירב. מה שפתר את העניין היה מכתב שנוסח לפני שבוע, ונשלח מיד לאחר החתימה. מכתב שבו ישראל מתחייבת להעביר חזרה לממשל צ'ק על כל סכום שיוגדל מעבר לתקציב הנוכחי. גם אם הרפובליקנים יפנקו את ישראל, נתניהו יחזיר את הכל.
אובמה לא היסס לבקש הפעם מנתניהו להתערב בענייני הסכם הסיוע של ארצות הברית. כל כללי הפוליטיקלי קורקט התאדו להם. תחשבו על נתניהו מתקשר לאובמה כדי לשכנע אותו לדבר על לבה של ח"כ שולי מועלם כדי שלא תגיש הצעת חוק כלשהי. פשוט מוזר.
להעלות ולהתפשר
מה שעוד מטיל ספק וסימני שאלה בהסכם המשמעותי הוא טקטיקת המשא ומתן של נתניהו: לבקש הרבה ולהתפשר באמצע. ראש הממשלה בעצמו דיבר עם שרים בממשלה על כך שהוא רוצה להגיע לסכום אדיר של 45 מיליארד דולר. נתניהו הסביר שהוא אמר 45 כדי להתפשר.
מה שמחזק את ראש הממשלה הוא מה שממלא מקום ראש המל"ל, יעקב נגל אמר לו השבוע. נגל נזכר שכשהחל המשא ומתן, ראש הממשלה אמר לו: אם תקבל כמו היום 3.1 מיליארד דולר, תקבל מדליית ארד; אם תסגור על 3.3 תקבל מדליית כסף; ואם תסגור על 3.5 מיליארד לשנה תקבל מדליית זהב. נגל אמר השבוע שמגיעה לו מדליית כסף. הרבה כסף, הוסיף מישהו. נתניהו דוקא זכר שמגיעה לו מדליית זהב, יחד עם התוספת לטילים.
אחרים מדברים על החמצה: עפר שלח, אהוד ברק, ציפי לבני ומשה יעלון חושבים שנתניהו מסתיר את האמת. הוא היה יכול לקבל הרבה יותר. שלח וברק מדברים על שחיקת הדולר, לבני מזכירה שהיא הזהירה בזמן אמת, ויעלון סיפר למי שסיפר - שאיתו אשטון קרטר, שר ההגנה, דיבר על 45. נתניהו טוען שזה המקסימום שאפשר, וכי לא קיבל מעולם הצעה או רמז לסכום גבוה יותר.
למה נתניהו סגר את ההסכם דווקא מול אובמה ולא המתין עד לאחר הבחירות? הסיבה היא יציבות, ודאות והתחייבות. מוטיב ההפתעה בבחירות דחף את נתניהו לסגור עכשיו. יותר מזה, הוא הבין את התעלול. המסר הוא הפוך על הפוך: אם נתניהו ואובמה, הכי חמוצים, הכי שונים, הכי מתעמתים, הכי צ'ילבות, מגיעים לסכום כזה, תחשבו מה היה קורה אם הם היו חברים? זו ההוכחה הכי טובה ליחסים בין המדינות, וזה מסר ששווה כסף.
הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2