על מנת לענות על השאלה מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט להתראיין לתקשורת הישראלית דווקא עכשיו, לאחר שלא נתן לה אף ראיון מאז הבחירות האחרונות, צריכים להבין את ההקשר. נתניהו דיבר מניו יורק שלושה ימים לאחר נאומו בפני העצרת הכללית של האו”ם. בנאומו נתניהו שידר אופטימיות של מנצח, תוך הדגשת העובדה כי את פירות הניצחון לא נקטוף תכף ומיד.
האו”ם ממשיך להיות המוסד האנטי־ישראלי ביותר בעולם. אולם, טען נתניהו, המצב עומד להשתנות, הודות למדיניות החוץ האסרטיבית שהוא מאמץ בשנים האחרונות. מדיניות זו מביאה למצב חדש, שבו ישראל זוכה לעדנה מדינית באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה. לא יירחק היום, טען נתניהו, והקשרים הללו יביאו לשינוי דפוסי ההצבעה של אותן מדינות באו”ם. למעשה, השינוי כבר מתחיל.
ההקשר השני הוא יחסי ישראל־ארצות הברית בשלהי עידן הנשיא אובמה. נתניהו ואובמה ערכו את פגישתם האחרונה יום לפני הופעתו באו”ם. שמונה שנים מתמרן נתניהו מול אובמה, הנשיא העוין ביותר שידעה ישראל מאז קום המדינה. במהלך שתי הקדנציות שלו כנשיא פעל אובמה ללא לאות לבודד הן את נתניהו והן את ישראל ולאלץ את ישראל לקבל הסדר מול הפלסטינים, שלא ייתן מענה לצרכים הביטחוניים שלנו ולא לטענות לזכויות בירושלים, ביהודה ובשומרון.
במהלך שמונה השנים הללו נתניהו הצליח לבלום את אובמה. בשנת 2011, כאשר אובמה ניסה להכתיב את התנאים להסדר, נתניהו נתן לו הרצאה מול מצלמות הטלוויזיה, שבה הסביר לו מדוע התוכנית שלו בלתי ישימה. במהלך מבצע צוק איתן, מול הרצון של אובמה לאלץ את ישראל לקבל את תנאיו של חמאס להפסקת אש, נתניהו הצליח לפעול בצוותא עם המדינות הסוניות כדי לבלום את הנשיא.
בשנה שעברה נתניהו אמנם לא הצליח למנוע מאובמה לחתום על הסכם הגרעין, אולם דרך נאומו בפני שני בתי הקונגרס הוא הצליח להפוך את ההסדר לבלתי מקובל על רוב הציבור האמריקאי, ובכך הביא למצב שבו אובמה לא יוכל לבסס את מעמדו כמדינאי בזכות ההסדר עם איראן. נתניהו מצא לנכון לתת את הראיונות לתקשורת הישראלית דווקא לאחר נאומו באו”ם ומפגש עם הנשיא העוין - כדי לשדר שיש לנו על מי לסמוך.