הם קוראים לזה "הפתעת אוקטובר". מדהים שהאמריקאים מופתעים מההקלטה שחושפת את פרצופו האמיתי של טראמפ. כאילו הפרצוף הזה לא חשוף, עירום ועריה, מול כל העולם, כבר שנה שלמה. הם העמידו בראש המפלגה הרפובליקנית אגו מניאק נרקיסיסט, נכלולי, גס ומתבהם, שעשה קריירה מפשיטות רגל מתוחכמות, ניבולי פה ותוכניות ריאליטי נחותות, ולא שילם מסים יותר מעשור, ולא תיארו לעצמם שבמקום פה יש לאיש ג'ורה. ההפתעה היחידה היא שקלטת מהסוג שטלטל את אמריקה בסוף השבוע יצאה רק עכשיו. הקלטת הזו היא הגרסה המודרנית של הילד ההוא שצעק "המלך עירום", למרות שלאורך כל המצעד כולם ראו אותו צועד עירום אבל סיפרו לעצמם סיפור. במקרה הנוכחי, "עירום" תרתי משמע.
עד עכשיו, כלום לא פגע בו. תחקירים על גבי תחקירים שהוכיחו התנהלות בעייתית, מופקרת, בריונית וטפילית, לא השפיעו עליו. מכה קלה בכנף, במקרה הטוב. גם אין־ספור פליטות הפה שלו, האמירות הלא מוצלחות, המבוכות בשידור חי. הכל עבר לו ליד האוזן, נספג בבלורית המשומנת, התפוגג ונעלם. דונלד טראמפ נראה חסין לגמרי, עד שפתאום צצה לה הקלטת הזו, שנחה במאגר האודיו של אחת מרשתות הטלוויזיה הגדולות במשך יותר מעשור, כדי לפוצץ את הבלון הכי נפוח שראתה הפוליטיקה האמריקאית מאז ומעולם בקול רעש גדול.
כבר שמענו הקלטות מביכות מאלה. רבים וטובים לפני טראמפ נפלו עם הקטע הזה של מיקרופון סאונד שמורכב עליך במהלך צילום כתבה ואתה לא מודע לעובדה שכל ציוץ שתפלוט מפיך נקלט ומוקלט בחדר בקרה כלשהו. כל מי שעוסק בעבודה טלוויזיונית מכיר את התופעה הזו, שגררה כבר לא מעט מבוכות. טראמפ מדבר בקלטת הזו כמו שלא מעט גברים בני גילו רגילים לדבר כשהם בחברת גברים, בחדר ההלבשה או בבר אפלולי. בתחום הזה, הוא לא המציא שום דבר. הסיפור הפך נפיץ כל כך בזכות העיתוי והפרסונה.
חודש ימים (בדיוק) לפני הבחירות, אחרי שכל השערוריות כבר התנפצו על דופן ספינתו של טראמפ בלי לשרוט אותה, הגיע הבום הגדול שעשה את ההבדל. אמריקה שמעה את המועמד הרפובליקני, שאמור לייצג את ערכי המשפחה השמרניים, מנבל את פיו בקולו שלו, מחפיץ נשים, מתאר איך הוא מבצע בהן מעשים מגונים, לקול צחוקו המתגלגל של המראיין, שצירוף המקרים הלא ייאמן הפך אותו לאחיין של בני משפחת בוש, האחרונה שהחזיקה בנשיאות רפובליקנית בארה"ב.
53 השניות של רוברט דה נירו מגדף את טראמפ ומקנח ב"הייתי מת להחטיף לו בומבה בפרצוף" הוקלטו עוד בטרם פורסמה הקלטת הזו והפכו את דה נירו לווינר אמיתי. הבעיה של טראמפ אינה עם דה נירו, אלא עם ארנולד שוורצנגר, אחד הרפובליקנים האהודים באמריקה, שמיהר להתנער ממנו בעצבנות, כמו שורה ארוכה נוספת של מנהיגים רפובליקנים.
טראמפ תלוי עכשיו לרפובליקנים כמשקולת ענקית שמאיימת להטביע אותם במים אדירים, ואין שום דבר שאפשר לעשות נגד זה. נכון לעכשיו, המועמדות הבעייתית מלכתחילה של הילרי קלינטון נראית שפויה ואפילו אטרקטיבית אל מול מחזה האימים של טראמפ. האפשרות שבינואר הקרוב האיש הזה יקבל את המפתחות להנהגת העולם החופשי נראית מופרכת מאי פעם. כרגע, הוא זקוק לנס.