יהיה קשה מאוד העונה לכתוב על מכבי ת"א. לא בגלל שימון והפדרמנים. הסיבה היא ארז אדלשטיין. אני מחבב את הג'ינג'י ומשוכנע שהוא גאון. אני מגדיר אותו כחבר, לא בטוח שזה הדדי, אבל הג'ינג'י רגיש לביקורת. איני מכיר ספורטאי ישראלי או מאמן שרגיש לביקורת כמו הג'ינג'י. הוא זוכר ביקורות שנכתבו ונאמרו עליו גם לפני 17 שנים.
סביר שמאז שהצטרף לבריגדה הצהובה הבעיה החמירה. לומר עליו משפט כגון: "למה המשכת עם הדאבל-אפ על הפיק-אנד-רול של דרושאפקה, גם כשחטפת גשם של שלשות", מעלה את כל החומצות בבטנו של המבקר. כי הג'ינג'י לא אוהב את זה, וכאשר ניפגש, הוא יזכיר את זה, וברור שאני כבר לא חבר, אני אויב. למה? ככה! או שאתה בעדו כל הדרך, או שאתה אויב.
הערב, בגיל 55, הוא מתחיל את שיא הקריירה שלו, מאמן מכבי ת"א. הרבה כסף נשפך שם השנה, רק את הכדורסל של ארז עוד לא ראינו. קבוצות של ארז לא חוטפות 90 נק'; קבוצות של ארז מסתערות על ריבאונד, כמו ילד טובע; קבוצות של ארז לא מאבדות 16 כדורים במשחק; בקבוצות של ארז יש רכז, תמיד יש רכז; בקבוצות של ארז, שחקן פנים מבין את המשחק, ושווה איום גם מחוץ לצבע; בכל הקבוצות שארז אימן המאמן היה חכם מכל השחקנים ביחד.
אבל בהויה-פראנויה 2017, כלום מהנ"ל לא קורה. ואחרי הנס בנהריה מצפים לנס במילאנו. אבל רגע, נס אחד במילאנו כבר היה לפני שנתיים וחצי, אז ציפיות לנסים יהפכו לשיטה? אני מקווה בשבילו שלא.
מאז המאמנים שגדלו במכבי: רלף קליין ז"ל, צביקה שרף ופיני גרשון יבדל"א, תפקיד המאמן הוא זניח במועדון. בהנהלה יושבים צעירי דור ב', שמשוכנעים שהם יודעים יותר טוב. בשנתיים האחרונות התזה הזו התנפצה להם בפרצוף, אבל הם בעלי הבית. כך שההצעה היחידה שאפשר לתת לג'ינג'י (שאחראי על החתמת שלושה שחקנים מהסגל) היא להיות נאמן לדרכו, לא לוותר על עקרונותיו, כי בכל מקרה מעמדו נזיל. יש במכבי יותר מדי מנהלים, אבל אדם אחד על המנגל, וזה המאמן.
בימים רגילים, "אורדון" לא מסוגל לאחל למכבי שתנצח, כי "אורדון" שונא צהוב, גם אם זה פרח, ולא ה-מועדון שהוא גדל על שנאה כלפיו. אבל הפעם זה שונה - הג'ינג'י על הקווים. אז אני באמת מאחל לו שיצליח, ואולי ישתכנע שאני מחבב ולא אויב.
לפחות ניסיתי. הנה זה כתוב, יש הוכחה. אבל תהיה גם תוכחה. בטוח תהיה.