בסיוע האדיב של אובמה: איראן ממשיכה במסלולה לעבר הגמוניה אזורית

את החות'ים מנחים האיראנים. אין סיכוי שהמורדים התימנים החליטו על דעת עצמם לפתוח באש על ספינת הטילים האמריקאית, כמו שאין סיכוי שהם קיבלו את הטילים נגד ספינות ממקור אחר מלבד משמרות המהפכה האיראניים. במילים אחרות, אין אפשרות לראות בירי דבר אחר מאשר מתקפת טילים איראנית על אונייה של הצי האמריקאי.

נשאלת השאלה: מה פתאום איראן החליטה לתקוף את האמריקאים מול תימן? מה זוממים האייתוללות? לטהרן יש אסטרטגיה ברורה: היא רוצה להפוך למעצמת־העל במזרח התיכון, על חשבון ארה"ב ובני בריתה הסונים, כמו גם על חשבון ישראל.
 

כדי להשיג את מטרתם, הם השתלטו על ממשלת עיראק מיד לאחר שברק אובמה הוציא את הכוחות האמריקאים מהמדינה, וספק תמכו בה, ספק הכניעו אותה, באמצעות המיליציות השיעיות שלה. בסוריה, ניצלו האיראנים את המלחמה נגד משטר אסד כדי להשלים את ההשתלטות שלהם על המדינה. 

בסוף 2014 השתלטו החות'ים (האיראנים) על צנעא, בירת תימן. שלושה חודשים אחר כך פתחו הסעודים במבצע צבאי במדינה, לדבריה כדי להגן עליה מהקיצונים.  

בניסיון לפייס את הסעודים, על רקע הסכם הגרעין המתהווה עם טהרן, החליט אובמה לתמוך במערכה הסעודית נגד החות'ים באמצעות סיוע מודיעיני, שליטה ובקרה ובאמצעי לחימה.

אם כן, החלטת האיראנים לתקוף את האמריקאים היא עדות להערכה כי בשלהי כהונתו, אובמה מוכן לנטוש את הסעודים ולהותיר את תימן, לרבות מצרי אל־מנדב בשליטה איראנית. בדיוק כפי שאפשר להם להשתלט על עיראק ועל סוריה, ובדיוק כפי שהוא מאפשר להם להתפרע במצר הורמוז ולפתח נשק גרעיני וטילים בליסטיים מתקדמים.

יש לאיראנים סיבה טובה להעריך כי המהלך הזה יצליח. מאז שנכנס אובמה לבית הלבן, הוא מקדם באדיקות את קווי המתאר של אסטרטגיה שעוצבה כבר בסוף 2006 על ידי "קבוצת הלמידה בנושא עיראק". הקבוצה, בראשות מזכיר המדינה הרפובליקני לשעבר ג'יימס בייקר וחבר הקונגרס הדמוקרטי לשעבר לי המילטון, מונתה בזמנו על ידי הנשיא ג'ורג' בוש הבן, כדי להציע אסטרטגיה שתנצח במלחמה בעיראק.

קבוצת הלמידה הסיקה שתי מסקנות עיקריות: מסירת עיראק לאיראן ולחץ על ישראל למסור את רמת הגולן לסוריה ואת יהודה ושומרון לאש"ף. חברי הקבוצה אמרו שאם האמריקאים יוציאו את כוחותיהם מעיראק, האיראנים ידאגו לטפל במקומם באל־קאעידה, האויב המשותף. בנוגע לישראל, טענו מחברי הדוח שהדרך הטובה ביותר לשכנע את הסונים בעיראק שמסירת המדינה לידי האיראנים איננה בגידה בהם, היא באמצעות ביטול הברית האסטרטגית בין ארה"ב לישראל. לפיכך הם המליצו לבוש ללחוץ על ישראל לבצע ויתורים טריטוריאליים. 

בוש פסל את המלצות הקבוצה. הוא החליט שהדרך הנכונה לנצח במלחמה היא באמצעות הרחבת הלחימה. כעבור שנתיים אומצו ההמלצות הללו על ידי אובמה. 

זאת ועוד: הנשיא האמריקאי מינה לתפקיד סגן היועץ לביטחון לאומי את מזכיר הקבוצה, צעיר דמוקרטי ללא ניסיון ביחסים בינלאומיים בשם בן רודס. בשנה שעברה התפרסם רודס כמי שמכר את הסכם הגרעין לקונגרס.

מאז שאובמה נכנס לבית הלבן, הוא מיישם את האסטרטגיה של קבוצת הלמידה, ומתעקש כי האויב היחיד שיש לארה"ב הוא אל־קאעידה. עם הזמן הגדרת האויב התרחבה כדי לכלול גם את דאע"ש. על בסיס קביעה זו אובמה מקדם אסטרטגיה המבוססת על הנחת היסוד כי איראן תטפל באויב הזה - או באויבים הללו - במקום ארה"ב. הלכה למעשה, האמריקאים משתפים פעולה עם האיראנים במערכה נגד דאע"ש בעיראק.

עכשיו, מאחר שממשל אובמה רואה באיראן את הפתרון לבעיית הטרור הסוני, הוא היה מוכן לאפשר לאיראן להשיג את מטרתה האסטרטגית: להפוך להגמון אזורי ולמעצמה גרעינית. על כן הוא אפשר לטהרן לקדם את פרויקט הגרעין שלה ולהשתלט על סוריה ועיראק.

וכמובן, הוא מיישם את הזווית הישראלית של הדוח במלואה. השבוע מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי סירב לפסול את האפשרות שהממשל האמריקאי יאפשר קבלת החלטה אנטי־ישראלית במועצת הביטחון. מדברים אלו, שנאמרו בשיחת טלפון עם ראש הממשלה, אנו למדים כי אובמה נחוש לקדם את האסטרטגיה הזו עד יומו האחרון בתפקיד. 

באשר לתימן, סביר להניח כי אובמה יביא להתקפלות אמריקאית אל מול התוקפנות האיראנית. ה"ניו יורק טיימס", עיתון הבית של הממשל, פרסם השבוע מאמר מערכת שבו תבע מהממשל להפסיק לתמוך במערכה הסעודית בתימן. זאת לאור הפרות זכויות האדם של התימנים בידי הכוחות הסעודים. משמעות נטישת הסעודים ברורה: אם הסעודים יפסידו, איראן תשתלט על תימן, לרבות על מצרי אל־מנדב.

בעוד האסטרטגיה האיראנית מובנת והגיונית, האסטרטגיה האמריקאית לא ברורה ואף הרסנית, זאת משום העוינות המובנת של המשטר באיראן כלפי ארה"ב. איראן רואה בארה"ב אויב. היא מנהלת מערכה טרוריסטית נגדה מאז המהפכה של 1979. אף על פי שהאמריקאים מנסים לשכנע את האיראנים להתנהג אחרת, המשטר בטהרן דבק בעמדתו כי יש להחריב את אמריקה. הרטוריקה האיראנית, כמו גם התוקפנות נגד האמריקאים, רק גברה בשמונה שנות ממשל אובמה. אבל הנשיא לא מתרשם. הוא ממשיך לדבוק באסטרטגיה עד סופה המר.

עכשיו נשאלת השאלה: למה ניתן לצפות מהאמריקאים לאחר עידן אובמה. אם הילרי קלינטון תחליף אותו בתפקיד, די ברור שלא הרבה ישתנה. הרי היא כבר הביעה תמיכה במדיניות שלו במזרח התיכון. מעבר לכך, יועציה הבכירים למדיניות החוץ הם אנשי ממשל אובמה. וונדי שרמן, המועמדת המובילה לתפקיד מזכיר המדינה, למשל, כיהנה כראש צוות המשא ומתן של ארה"ב מול איראן.

אבל גם אם דונלד טראמפ ינצח ויבחר לנטוש את האסטרטגיה של אובמה מול איראן, הוא יתקשה לשנות כיוון, לפחות באופן מיידי. כי אחרי שמונה שנים השתנה המאזן האסטרטגי באזור: הרוסים נכנסו לחלל שהותירו האמריקאים; האיראנים חזקים הרבה יותר משהיו; והאמריקאים, שהתעסקו ב־15 השנים האחרונות בקידום אסטרטגיות סרק בעלות של למעלה מטריליון דולר, הפסידו דור של פיתוח טכנולוגי צבאי. כפועל יוצא מכך, הרוסים מסוגלים לנטרל את חיל האוויר האמריקאי באמצעות מערכת ההגנה אווירית S־400 שהציבו בסוריה. 

בעימות הנשיאותי שנערך השבוע, הבטיחה קלינטון כי אם תיבחר היא תקים אזורים בטוחים בסוריה ותכריז על אזורים שאסורים לטיסה, על מנת לשמור על הסונים. לא ברור איך האמריקאים יוכלו ליישם מדיניות כזאת בלי לצאת למלחמה נגד רוסיה, איראן ואולי אפילו נגד טורקיה.

לנוכח ההתעקשות של אובמה להמשיך לדבוק באסטרטגיה ההרסנית שלו, ברור כי לישראל אין אפשרות להניא אותו מלפעול נגדנו במועצת הביטחון. אבל חמור מכך, לא ברור איך אפשר לצפות שהאמריקאים אי פעם יבנו מחדש את מעמדם באזור מול איראן ורוסיה מצד אחד ומול הסונים והישראלים הנבגדים מצד שני.