קלף משוגע: ניצחון רפובליקני יכול להפוך לסיוט עבור נתניהו

בנימין נתניהו לא יגיד את זה בקול רם, כי הוא לא רוצה להתערב בבחירות בארה"ב יותר מכפי שהתערב. הוא בוודאי לא היה רוצה לעורר כעס או רוגז בקרב אנשי דונלד טראמפ, במקרה שהלא ייאמן יקרה והוא יהיה האיש שאיתו צריכים לדבר בבית הלבן. אבל הוא מעדיף כנראה את הילרי קלינטון, אף על פי שהיא ממשיכת דרכו של ברק אובמה ויש לה היסטוריה אישית בעייתית איתו בכמה סיבובים.

הוא מכיר אותה. היא מכירה אותו. הם עבדו יחד, התעמתו, התווכחו, עשו תרגילים, ריככו חיכוכים, יישבו מחלוקות וסגרו עניינים. היא קשוחה ודעתנית, אבל הוא יכול לדבר איתה ולהשפיע עליה בכל מיני דרכים. זה לא יהיה פיקניק, אבל זו דרך מהמורות מוכרת וידועה.

עם טראמפ זה משחק שונה לגמרי. לא ברור מהם כללי המשחק, מהם גבולות המגרש ומה הוא רוצה להשיג. טראמפ הוא עולה חדש. שחקן ללא ניסיון בפוליטיקה או בניהול גופים ציבוריים. הוא לא יודע את הסודות הקטנים של מסדרונות הקונגרס, כפי שנתניהו וקלינטון יודעים. האיש הוא תעלומה אחת גדולה, תיבת המזל במונופול. אתה יכול לקבל מיליון דולר או להישלח לכלא. הוא וילון מספר שלוש, מסתורי ומפתה. מאחוריו יכולה להסתתר מכונית הפרס או עז. נתניהו חושש הרבה יותר מהלא נודע מאשר מהנודע הבעייתי.

טראמפ לא מחויב לשום דבר. הוא לא עשה שום דבר מבחינה מדינית, ובעיקר אין לו בעיה לעשות בדיוק ההפך ממה שהבטיח. כך בדיוק הוא מתנהל במשך כל הקמפיין, ועדיין זוכה לתמיכה רחבה ומפתיעה.

המועמד הרפובליקני אומנם מדבר ימנית, אבל יכול להיות הסיוט הכי גדול של נתניהו. הוא יכול לעשות בדיוק את מה שאומרים היועצים היהודים שלו, בעיקר את מה שלוחש לו דיוויד פרידמן, שמגדיר את עצמו היועץ לענייני ישראל של טראמפ. פרידמן, אחד האנשים הקרובים ביותר למועמד לנשיאות, היה עורך הדין שליווה את פשיטות הרגל שלו ומוזכר כיום כמי שעשוי להיות שגריר ארה"ב בישראל, אם טראמפ ינצח כמובן. פרידמן דיבר על כך שאין אמת באיום הדמוגרפי, ושגם אם ישראל תספח את יהודה ושומרון ותיתן זכויות לכל התושבים הערבים, כל הפלסטינים, עדיין יש רוב יהודי מוצק דיו. הוא אמר למתנחלים שהוא איתם ומתנגד לפינוי יישובים ולמדינה פלסטינית.

עכשיו, נגיד שטראמפ יקשיב לפרידמן ויעשה כדבריו. הוא יתקשר לאבו מאזן ויאמר לו: חביבי, גמרת. נכשלת - אתה מפוטר. או אז הוא יצלצל לנתניהו וייתן את ברכתו לסיפוח השטח. ארה"ב מאחוריך, הוא יגיד. זה החלום הרטוב של הימין. נפתלי בנט כבר אמר שצריך לתת את הנפש עבור השארת יהודה ושומרון בריבונות ישראל. מה יעשה אז נתניהו?

אם הוא נגד מדינה דו-לאומית, כפי שהוא אומר פעם אחר פעם, ראש הממשלה ייאלץ להכריע אם לספח. האם לתת לערביי שכם או חברון זכות הצבעה לכנסת וביטוח לאומי? אם התשובה שלילית, אז יוסטון, יש לנו בעיה.

הבעיה היא שטראמפ יכול בקלות לעשות את ההפך ממה שמצפים ממנו, ולהיות האיגוף השמאלי הכי מטורלל והכי קשה לנתניהו. באותה מידת נחישות, התמדה, להט ובוטות הוא יכול להתקשר לראש הממשלה ולומר לו "ביבי, ידידי הטוב, הבטחתי לעשות עסקה שאף אחד לא הצליח לעשות. אמרתי שאני יכול לעשות שלום בין הישראלים לפלסטינים תוך חצי שנה, ואני מצפה שלא תפריע אלא תעזור".

על פי התרחיש הזה, טראמפ יסביר לנתניהו שהוא מצפה שתוך חצי שנה הוא יחליט איך לפנות את מאה אלף המתנחלים כדי להקים מדינה פלסטינית, ויציין שארה"ב תגדיל את חבילת הסיוע הנדיבה של אובמה בהתאם. במקרה של התנגדות, בעיות עם בנט והקואליציה, יכול טראמפ בקלות לרמוז שאפשר גם לעצור ולבטל את הסיוע.

אין לישראל כמעט מנופים או דרכי גישה לטראמפ. שלדון אדלסון תרם לו באיחור, אבל המועמד לנשיאות הבהיר שהוא לא תלוי ולא קשור באף אחד מתורמיו. בסביבה הקרובה שלו אין מישהו שמחובר באופן ישיר לישראל וגם במפלגה הרפובליקנית הוא ילד חוץ, שלא מקשיב לאף אחד ולא סופר אף אחד.

זה העניין עם טראמפ: הוא בלתי צפוי. בלתי מחויב. קלף משוגע. זה גם סוד הקסם שלו בעיני מי שרוצה לנער את אמריקה, מי שחושב שארה"ב צריכה שינוי. הם רוצים את טראמפ כי קלינטון מסמלת את המשך השליטה של הממסד הקיים, של האליטה הוושינגטונית, של הסדר הישן. בחירה בטראמפ משולה לשריפת המועדון.

נתניהו הוא שמרן באופיו. הוא רוצה את מה שיש, פלוס תוספות. מעדיף סטטוס קוו ולא רוצה מהפכות. ולכן יש סיכוי לא רע שהוא מעדיף את הגברת קלינטון, כולל הבעל ביל.

העניין עם הנשים

יש משהו עלוב ומקומם בהצטדקויות, בתירוצים ובטיעוני הנגד שנועדו לחפות על האמירות המכוערות של טראמפ על נשים, באותה הקלטה מ-2005. הוא הגדיר את זה "דיבורי חדר מלתחות". מעטים הגברים שאני מכיר שיש להם פה מלוכלך כל כך בחדר המלתחה.

אבל מה שהכי מרגיז הוא האמירה של טראמפ לקלינטון. אני רק דיברתי, טען, ביל בעלך גם עשה. למה זה מעצבן? כי ביל קלינטון לא רץ לנשיאות. זו בדיוק הדוגמה למחיר הסקסיסטי שמשלמות נשים. כשביל קלינטון שיחק עם מוניקה לווינסקי על השטיח בבית הלבן, הנפגעת הראשונה - עוד לפני אמריקה או אמון הציבור - הייתה אשתו, הגברת הראשונה, השותפה שלו לדרך. הילרי הייתה הקורבן ונאלצה להתמודד עם הבגידה וגם עם ההשפלה הפומבית.

למרות הסטירה שספגה, הילרי בחרה לעמוד לצד בעלה. לקבל את סליחתו ולשקם את הנישואים. אפשר לבקר אותה על שלא העיפה אותו לכל הרוחות, אבל זה עניין אישי פרטי, למרות הפרופיל הציבורי העצום. אז עכשיו, כשהיא רצה לנשיאות, שוב היא צריכה להיות אחראית למעשיו של בעלה ולשלם את המחיר?

האם דיבורי החפצת הנשים והעובדה שקלינטון הייתה קורבן לבגידותיו של בעלה שקולים זה לזה? ממש עולם הפוך. אז טוענים שהיא השתיקה את המתלוננות. בבקשה, היו לכם 20 שנה ויותר להוכיח את הטענה. מדובר בתירוץ עלוב, לא יותר. בסוף הבחירה היא בין מישהי שהייתה קורבן לבגידה ולחזירות גברית לבין מי שרואה נשים כמי שאפשר לתפוס אותן ב... לא משנה, מגעיל ומביך אפילו לכתוב את זה.

זו אולי לא הסיבה היחידה לבחור נשיא, אבל יש לזה ערך היסטורי וערכי: האם אמריקה תבחר באישה הראשונה או באיש העסקים הראשון שרואה בנשים סחורה ושעשוע לגברים. מאז חשיפת הקלטת, מבחינתי כמעט כל מה שטראמפ אומר צבוע במילים האלה שמרחפות מעל ראשו. אבל המציג אינו אמריקאי ואינו בוחר בבחירות הקרובות.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2