על סף קריסה: ללא שינוי, רצועת עזה תדרדר לאסון הומניטרי

היסטוריה נרשמה בשבוע שעבר ברצועת עזה עם היוולדו של התינוק וליד שעת', שהפך לתושב השני מיליון שלה. עזה נחשבת לאחד המקומות הצפופים בעולם, שבו – לפי נתוני משרד הפנים הפלסטיני - חיים כיום 4,661 בני אדם בכל קילומטר רבוע. לצורך השוואה, בגדה המערבית, הגדולה פי 16 מרצועת עזה, חיים 2.5 מיליון פלסטינים.

היוולדו של התינוק שעת' עלה בימים האחרונים לכותרות ברחבי העולם, ולא בכדי. לפי ההערכות, מטרת הפרסום הייתה להסב את תשומת לבו של העולם לאסון ההומניטרי המתהווה ברצועה. על שולחנו של שר הביטחון החדש אביגדור ליברמן מונחת זה כבר הערכת מצב ביטחונית למצב שבו רצועת עזה תקרוס. לא ברור מתי זה יקרה, אם בכלל, אבל קיים חשש אמיתי מפני קריסה הומניטרית. באופן אירוני, דווקא ליברמן, שנכנס לתפקיד שר הביטחון כשהוא נישא על כנפי האיום לחסל את איסמעיל הניה "בתוך 48 שעות", הוא שחותם היום על "כניסת החמצן" היחידה לתוך שטח הרצועה. אם ישראל לא תאפשר כניסה של 800-1,000 משאיות לתוך הרצועה מדי יום, עזה צפויה להתמוטט בתוך פחות מחצי שנה.

סכנת מגיפות

מה שהופך את הדילמה הישראלית באשר להתמודדות עם רצועת עזה למורכבת יותר הוא העובדה שביום נפילתו של חמאס, מדינת ישראל היא שתצטרך לקבל את האחריות לרצועה. אם לא תעשה זאת, מי שצפויים לתפוס את מקומו של חמאס בתוך חודשים מעטים הם עשרות אם לא מאות ארגוני טרור סוררים, כך שהמציאות בגולן הסורי תועתק דרומה. ברצועה הצפופה יהיו למציאות כזאת השלכות קשות: הרג רב, פריצתן של מגפות קשות והתפתחותם של ארגוני טרור שיכוונו את נשקם זה כלפי זה, ולבסוף גם כלפינו.

עזה עומדת על סף קריסה הומניטרית בעיקר כי אין בה הנהגה שדואגת לתושביה. חמאס, השולט היום ברצועת עזה, הוא האחראי העיקרי לאוכלוסייה החיה ברצועה. עם זאת, מדובר בארגון שנקרע בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית שלו. שני הצדדים מושכים את החבל, הוא הרחוב הפלסטיני, משני קצותיו. בעוד הזרוע הצבאית מונהגת בידי מוחמד דף ויחיא סינוואר, מחבל ששוחרר בעסקת שליט ומעוניין להדק את הקשר עם איראן, הזרוע המדינית מונהגת על ידי חאלד משעל, החותר לעצמאות מדינית ולהכרה של העולם הערבי. בשעה שהזרוע הצבאית שואפת לחמש את הרצועה ברקטות, לחפור מנהרות לתוך שטח ישראל ולנקוט התנגדות מזוינת, הזרוע המדינית נאבקת על הלגיטימיות ומרסנת אירועי טרור על הגבול. הפשרה בין שתי הזרועות מתבטאת לא אחת בריסון הטרור בעזה ובעידוד הטרור ביהודה ושומרון ובירושלים.

בינתיים, מי שמשלם את המחיר הכבד הוא הרחוב הפלסטיני ברצועה. מאז מבצע צוק איתן נולדו שם כ-100 אלף פלסטינים. על מנת לשרוד נאלצים תושבי הרצועה להעביר לחמאס כספים וחומרי בניין ולשלוח את בניהם הבכורים לעבוד ולהילחם בשורותיו. אלא שהזעקה עוד לא נשמעת מתוך הרצועה, וספק אם תישמע בעתיד הקרוב. הרחוב שותק ומפחד. בעזה יש חוק אחד: מי שלא משתף פעולה מוצא להורג.