קל ללעוג לבוחריו של דונלד טראמפ, האנשים שעוד לא הבינו שמדובר במועמד בעייתי, אולי עד כדי בלתי מתקבל על הדעת. קל לכנות אותם גזענים, בורים, הזויים, לראות בהם אזרחים מסוכנים של ארצות הברית. אך כדאי לזכור: הם אינם מעטים. גם לא אם יובסו בבחירות הקרובות. הם, בשלב זה, יותר מ־40% מבוחריה של ארצות הברית - יותר ממאה מיליון בוחרים. מי שמרגישים שמצבם גרוע כל כך, עד שאפילו טראמפ נראה להם כמו הימור ששווה לנסות. מי שסבורים שמצבם יהיה גרוע כל כך אם הילרי קלינטון תיבחר, עד שאפילו טראמפ נראה להם כאלטרנטיבה ראויה.
אפשר כבר לומר בביטחון יחסי מי הבוחרים האלה. בהכללה גסה מדובר בגברים, לבנים, שהשכלתם נמוכה. מי שלפני 50 שנה ראו את עצמם, ובמידה של צדק, כעמוד השדרה המרכזי של החברה האמריקאית. עובדים במפעלי המכוניות המפוארים, פועלי נמלים, חקלאים, שוטרים, סבלים, כורים. עם השנים הם ראו את הכלכלה משנה כיוון. משכורותיהם נשחקו, מפעליהם נסגרו, השפעתם נשחקה, עתידם ועתיד ילדיהם הפך למעורפל. אם רק הגברים הללו היו מצביעים - טראמפ היה מנצח. אם רק גברים היו מצביעים - טראמפ היה מנצח. אם רק לבנים היו מצביעים - טראמפ היה מנצח.
קצת מביך לגלות שגם אחרי שמונה שנים של נשיא שחור יש לצבע העור השפעה ברורה כל כך על ההצבעה. מי שאינו לבן כמעט שאינו מצביע לטראמפ. מי שלבן עשוי להתלבט: אם הוא הולך לכנסייה לעתים מזומנות ואם השכלתו נמוכה יחסית - כנראה יצביע לטראמפ. אם ויתר על הכנסייה והלך ללמוד בקולג' - כנראה יצביע לקלינטון. לא הכנסתם של הבוחרים הלבנים היא המפתח להצבעתם (גם היא משפיעה, אבל פחות): מערכת הערכים שלהם, המתבטאת ברמת דתיות וברמת השכלה, היא המפתח. בכנסייה מלמדים סט אחד של ערכים, באוניברסיטה מלמדים סט אחר של ערכים. אין הכרח שכך יהיה, אבל המספרים מלמדים שזה המצב.
כבר הרבה מאוד שנים שבוחרים לבנים באמריקה נוטים למפלגה הרפובליקנית. כבר יותר מ־50 שנה שלא הייתה אף מערכת בחירות אחת שהרפובליקנים היו מפסידים בה אם רק לבנים היו הולכים לקלפיות. ב־1992, כאשר התמודד ביל קלינטון לראשונה על הנשיאות, היה הפער קטן מאוד. לפני ארבע שנים, מיט רומני היה מנצח בקלות את אובמה בהצבעה של אמריקה הלבנה. יתרונו בקרב הלבנים היה בערך 20%. במובן הזה, טראמפ מבשר על שינוי לרעה מבחינת המפלגה: לא רק שאמריקה כבר אינה לבנה כשהייתה, ועל כן אין תקומה למפלגה שנסמכת רק על קולות הלבנים, אלא שטראמפ מאיים לשחוק מאוד אפילו את התמיכה של המגזר הזה.
הוא מפצל את הקול הלבן כפי שלא פוצל כבר זמן רב מאוד: גברים ללא השכלה יצביעו לו. אבל נשים יצביעו לקלינטון, וגברים שיש להם השכלה יצביעו לקלינטון, ונשים שיש להן השכלה מובן שיצביעו לקלינטון. הנה, דפוס שחוזר על עצמו: כבר הזכרנו שביל קלינטון היה המועמד הדמוקרטי הכי פופולרי בקרב לבנים מכל המועמדים הדמוקרטים ב־40 השנים האחרונות. זה קרה משום שבבחירות שהעלו את קלינטון לנשיאות בחרו לבנים רבים במועמד השלישי, רוס פרו - אבל לא רק בגלל זה: קלינטון הגבר - כמו קלינטון האישה - היה פשוט פופולרי בקרב נשים לבנות.
כלומר: לא רדיפת השמלות כשלעצמה היא שהופכת את טראמפ לבלתי קביל בעיני המצביעות, שהרי גם קלינטון היה רודף שמלות. הגסות והיחס הבוטה של טראמפ לנשים הם שהופכים אותו לבלתי קביל בעיני מצביעות לבנות. פרשן הסקרים הארי אנטן כתב לאחרונה שגברים מתייחסים למערכת הבחירות הזאת כמו למערכת רגילה, שגרתית, אך נשים מתייחסות אליה כאל מערכת בחירות שונה, מיוחדת. ומה שמוזר, ואולי קצת עצוב, הוא שהן מתייחסות אליה כך לא משום שבפעם הראשונה הן עומדות להכניס אישה לבית הלבן, אלא משום שיש להן עניין מיוחד למנוע מגבר מסוים את הכניסה אליו.