החלטת הוועד המנהל של אונסק"ו - ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם - לאמץ בישיבתו ב־13 באוקטובר את היוזמה הפלסטינית להתעלם מהקשר בין העם היהודי להר הבית ומהעובדה שמדובר במקום הקדוש ביותר ליהדות - צריכה לשמש לנו נורת אזהרה לבאות. זאת בנוסף להחלטה שצפויה להעביר היום ועדת המורשת של אונסק"ו בעקבות פעילותה של ישראל, לכאורה, נגד האתרים הקדושים לאסלאם בירושלים.
החלטת אונסק"ו, שהתעלמה מהקשר בין היהדות להר הבית, ספגה גינויים חריפים על ידי פוליטיקאים מהימין ומהשמאל בישראל. אלא שהיו בינינו מי שזלזלו בחומרת החלטת אונסק"ו ולא ראו מקום לגנות אותה, כמי שחשים שזיקתנו ההיסטורית לאתרים לאומיים אינה חשובה.
מבחינתנו, המודעות העולמית להיסטוריה של עם ישראל היא חיונית. לכן בתגובתו להחלטת אונסק"ו הציע ראש הממשלה לחברי הוועד הפועל של אונסק"ו לבקר בשער טיטוס ברומא, שם ייווכחו בחורבן שהביאו הרומאים בשנת 70 על בית המקדש ובבזיזתו, כולל מנורת שבעת הקנים - סמל העם היהודי; וזאת כ־600 שנים לפני עליית האסלאם.
לאחר חורבן בית המקדש נבנו מקומות קדושים לנצרות ולאסלאם, והם זוכים לכבוד ולשמירה במדינת ישראל. לכן אסור לנו לזנוח את האתרים ההיסטוריים הלאומיים שלנו, ועלינו לתת להם את החשיבות הראויה. אם אנו לא נעשה זאת, כיצד נבקש זאת מאחרים? כיצד נמנע את השפעתה של התעמולה הפלסטינית הארסית אשר מתעלמת אף מן הכתוב בספרי האסלאם?
ההכרה של העולם במורשת ההיסטורית של עם ישראל והקשר להר הבית ולכותל המערבי הם אלמנטים קרדינליים. היו ראשי ממשלה שהיו מוכנים לוותר על הר הבית תמורת הסכם עם הפלסטינים. כך נולדה החלטת אונסק"ו הראויה לכל גינוי, אשר דומה להחלטה בינלאומית אחרת אשר הגדירה את הציונות כגזענות. מאבקנו המדיני הוא חיוני, ואנו מצווים להגביר את המודעות במורשתנו, פן ניתפס כמזלזלים בחשיבות צור מחצבתנו, שעליו מבוסס הצידוק לישיבתנו בכברת הארץ הקטנה הזו.
המצב הנוכחי הותיר את הזירה חופשית לתעמולה פלסטינית
גם בסוגיית הפליטים זנחנו את ההיסטוריה המודרנית שלנו. לאחרונה פרסם "הניו יורק טיימס" מאמר מערכת שכותרתו "נקודת הרתיחה עם ישראל", ובו פורטה תוכנית להסכם בין ישראל לערבים, שכללה את פתרונן של סוגיות כגון ביטחון, ירושלים, גבולות והפליטים הפלסטינים. משום מה סוגיית היהודים שיצאו ממדינות ערב בחוסר כל והגיעו כפליטים לישראל – נשמטה. הרי הקונגרס האמריקאי, בהחלטה מ־2008, אישר כי סוגיית פליטי המזרח התיכון כוללת את הפליטים הפלסטינים וגם את הפליטים היהודים ממדינות ערב. אז מה הסיבה לאי־אזכור פליטותם של יהודי ערב?
בעוד סוגיית הפליטים הפלסטינים משמשת נשק מרכזי בתעמולה הפלסטינית נגד ישראל, אנו נמנעים מלהעלות על סדר היום העולמי את הצד השני של מטבע פליטי המזרח התיכון: הפליטים היהודים ממדינות ערב. זאת כפי שלא הדגשנו בתוקף את המשמעות ההיסטורית של הר הבית לעם ישראל. המצב הותיר את הזירה חופשית לתעמולה הפלסטינית, המתעלמת מהנסיבות ההיסטוריות של חורבן בית המקדש ולטרגדיה של יהודי ערב שבאו לישראל כפליטים. אומנם יהודי ערב שיקמו את עצמם בכוחות עצמם והפסיקו להיות פליטים, אך אין זו סיבה להתעלם מהטרגדיה שפקדה אותם ומנישולם מזכויותיהם ומרכושם.
הזנחת ההיסטוריה של יהודי ערב וההתעלמות ממורשתם גרמו לטשטוש הטרגדיה שהייתה מנת חלקם ולאי־הצגתה כראוי בעולם. בניגוד אלינו, הפלסטינים הצליחו להציג את הנרטיב שלהם והשיגו אהדה בינלאומית, כמו זו שזכו לה בהחלטה המופרכת שהתקבלה באונסק"ו באשר להר הבית.
מדינה המתעלמת מההיסטוריה שלה - גם העולם יזלזל במורשתה הלאומית, והיא תמשיך לסבול מיחס עוין ממדינות העולם, שרואות בה כובשת באדמתה ההיסטורית ואשמה בסבלם המתמשך של הפליטים הפלסטינים. ככל שנקדים לתקן את המצב - כן ייטב.
הכותב הוא שגריר בדימוס ומזרחן